tag:blogger.com,1999:blog-28255948Sun, 22 Jun 2008 14:41:14 +0000http://minayoga.co.il/yoga-old-age/noreply@blogger.com (Mina)Blogger6125tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-6789202105946980451Sun, 20 Jan 2008 11:42:00 +00002008-01-28T14:42:42.716+02:00נר קטן היא מכבה, אש גדולה היא מלבה...<br />(שיעור סיכום ופרידה מקבוצת קשישות איתן עבדתי, חלקן הגדול ניצולות שואה)...<br /><br /><p><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040756_resize-779657.JPG" border="0" /><br />ציטוטים מפיהן של קשישות לגבי השפעת היוגה על איכות חייהן:<br /><br />- ס. ממצפה עדי (בת 76) מספרת שהיוגה פתחה לה את החזה שהיה נעול ועצוב, והמחלה הכרונית ממנה סבלה פשוט נעצרה. היא למדה לנשום אל כל איבר ולהזרים חמצן ואנרגיה למקומות כאובים. היוגה הכניסה בה שמחת חיים וזקיפות קומה. היא מתרגלת בבית מספר תנוחות מידי יום וגם הליכה מודעת לאחור כמו שלמדנו והביטחון העצמי שלה השתפר פלאים.<br /><br />- א. מגניגר (בת 78) זוכרת איך הגיעה אל שיעורי היוגה לפני שנתיים: "לא יכולתי לזוז, לא יכולתי להתנועע, הייתי כמו אבן! כך גם הרגשתי. היום אפילו לא כואבות לי הברכיים בעמידת שש והבנים שלי מתמוגגים מהחיוכים שלי אחרי הדיכאון בו הייתי שרויה".<br /><br />- ט. מכפר החורש (בת 81) מספרת שהיוגה שיכללה אצלה את הקשר אל הגוף. השיעולים הכרוניים נעלמו ובעיות הנשימה נפתרו. היא מרגישה עכשיו שליטה בגוף ומודעות עצמית גבוהה ורוגע.<br /><br />- ל. מעפולה (בת 76) מספרת שהיוגה מסייעת לה להתמודד עם הכאבים הכרוניים שלה והיא עדיין מופתעת מהיכולת של הגוף שלה לבצע תנוחות שאפילו כשהייתה צעירה יותר לא הצליחה לבצען. תשומת הלב והאהבה שקיבלה בזמן השיעורים הועילו לה אפילו יותר.<br /><br />- ו. מבית לחם הגלילית (בת 74) מספרת שתמיד נשמה מהפה ומאז ומעולם הייתה לה תדמית של אישה חמומת מח ועצבנית. מאז שהשתלבה ביוגה למדה "לסגור את הפה" תרתי משמע. גם למדה לנשום מהאף וגם למדה אורך רוח וסובלנות כמו הנשיפות הארוכות שסיגלה לעצמה. "התרגילים להגמשת עמוד השדרה והרגליים עשו אותי רכה יותר והעורף הארוך מזכיר לי שלא להרים את האף יותר מידי". </p><p><br /></p><p><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040763_resize-733371.JPG" border="0" /></p><p>- פ. מתל עדשים (בת 82) שחוותה לאחרונה החלפת שני מפרקי ברכיים טוענת שהיוגה עזרה לה בשיקום ובהחלמה והביאה לה שקט נפשי בתקופה רווית מתח.<br /><br />- ד. מאלוני אבא (בת 80) טוענת שההרפיות עם הדמיון המודרך בסוף כל שיעור הן החוויות הכי קסומות שהזדמנו לה בשנים האחרונות.<br /><br />- ה. מתמרת (בת 78) מספרת שהיוגה סיפקה לה תחושה של עידוד ונחמה ובעיקר הפתעה שגם בגילה המופלג היא מסוגלת לבצע תנועות שלא חלמה שתוכל. בלחש ובעיניים דומעות היא מוסיפה שתשומת הלב, המגע והאהבה ללא תנאים להם זכתה בשיעורים היו בשבילה חוויה נדירה שלא נתקלה בה אף פעם בחיים...וזה נורא נעים לה.<br /><br />- ח. מנהלל (בת 79) טוענת שעד גיל שבעים לא ידעה לנשום. תמיד היו לה התכווצויות שרירים וכאבי רגליים ובתחילת ההכרות שלה עם היוגה נורא הצחיקה אותה ההנחיה-לנשום לכיוון ההתכווצות. היא זלזלה באמירות האלו אבל היום היא מציינת זאת כ"עובדה", היא נושמת לכיוון הכאב ומפוגגת אותו. בכלל, היום היא יותר גמישה והרבה יותר טוב לה בחיים.<br /><br /><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040765_resize-792824.JPG" border="0" /><br />- ע. מאלון הגליל (בת 80) משתפת אותנו בסיוע הרב שקיבלה דרך היוגה למצבה הנפשי. "אם לא הייתי מצטרפת ליוגה הייתי היום מנוונת לגמרי גם נפשית וגם גופנית". לדבריה, במשך שנים ליוותה אותה תחושה ש"חסר לה אוויר", שמשהו חסום בחזה והאוויר לא נכנס. היום היא נושמת באופן מעולה והגמישות שלה היא גם פיסית וגם נפשית.<br /><br />- א. מנצרת (בת 82) באה למרכז רק בשביל היוגה. היא מרגישה שזוהי בשבילה תחזוקה מונעת. היחס האישי שהיא מקבלת מעודד אותה מאוד וכך היא אפילו מצליחה להתגבר על כאבים ולהמשיך וליצור את יצירות האמנות שלה ואפילו להציג החודש תערוכה מעבודותיה בירושלים. יש לה תוכניות לעתיד למרות הזיקנה ואולי בזכותה.<br /><br />- ע. מרמת דוד (בת 84) טוענת שהתגלית החשובה בשבילה היא הדמיון המודרך. בהיותה משוררת ואשת אשכולות, ההנחיות של הדימיון המודרך נשאו אותה אל מחוזות קסומים, אל עונג ושלווה שליוו אותה גם ביום-יום. כשהיא חשה כאב היא מפנה אליו אנרגיה חיובית ומשקמת. מרשימה אותה מאוד המקצועיות בהנחיית השיעורים אבל התחושה החזקה שלה היא שהאנושיות וההרגשה שהיא אהובה ניצחו כל כאב.<br />"הרגשנו שאת ממש אוהבת אותנו". </p>http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2008/01/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (Mina)tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-7973114942541788045Tue, 25 Dec 2007 11:41:00 +00002007-12-26T14:41:46.163+02:00(הרצאה שהעברתי לפני קבוצת מורים ליוגה שעובדים עם הגיל השלישי.<br />תוך כדי ההרצאה העברתי את המאזינים לתנוחות שונות להדגמת הנאמר)<br /><br /><p><img style="DISPLAY: block; FLOAT: left; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040788_resize-749247.JPG" border="0" /><br />מזה שמונה שנים אני מחוברת אל קבוצות קשישים ובוגרים מכל רחבי עמק יזרעאל במרכז יום של המועצה האזורית.<br />העבודה שלי איתם מוזנת ממקום של אהבה ונתינה, ממקום של ענווה וצניעות אל מול הידע וניסיון-החיים שהם מביאים איתם למפגשים. הדגש המיוחד שאני שמה על הנשימה והדמיון המודרך, מוסיפים לתנוחות היוגה את היכולת לפתוח את ליבם של הקשישים לקבלת האמת שהמוות חי לצידנו מרגע לידתנו – וטוב שכך!<br />התנוחות שאנו מתרגלים נוגעות באמת, במוסר הכליות,בחסד ובחמלה כלפי עצמנו וכלפי הסביבה (במשך ההרצאה נחווה חלק מהתנוחות). ההבנות וה"שיעורים" שהבוגרים מביאים איתם משנות חייהם עמוסות החוויות,מתחברים בתנוחות השונות דרך הגוף, הלב והמוח, לטובת זקיפות-קומה וכבוד לעצמנו, לחיים שלנו ולמוות שיבוא.<br />אין לי ספק כי ההדרכה לה זכיתי בחיי האישיים כמו בחיי המקצועיים מקורה לא דווקא במורים חיים ונוכחים ועל כך אני מלאת הודייה.<br /><br /><strong>הקבוצה נכנסת למדיטציה</strong>: נשימה, השתרשות אל האדמה: אדמה טובה, אדמת מולדת, אדמה שהיא בית, אדמה מסורה, אימהית אדמה שאנחנו מרגישים קשר עמוק אליה... נדמיין זרע שנובט בין עצמות הישיבה ולאט-לאט מקבל דרך השורשים הצעירים שלו את החומרים הבסיסיים, הגשמיים, ההישרדותיים מן האדמה כדי לנבוט... (שורשים = גשמיות) וכך הוא מגדל גבעול דק ועלים רכים שמקבלים רסיסים דקיקים של מים חיים כמו מי-מעיין (רסיסי מים = רגשות) מהגב התחתון ביחד עם ערכי מוסר (הכליות). והנבט צומח...עלה ועוד עלה...גבעול דקיק זקוף...והוא מקבל: <br>טיפות של אור ממקלעת השמש (רסיסי אור=אש =יוזמה =יצירתיות =ביצועיות)<br> טיפות של אוויר מהצלעות (<strong>אוויר </strong>=רוחניות)<br />טיפות של אהבה מהלב- אהבה מתמסרת, חומלת, מקבלת, מודעת ליופי<br />טיפות של אנרגיה שמיימית ומדריכה מהגרון, ידע עמוק של הנשמה,<br />טיפות של אינטואיציה בריאה וחושים גבוהים מהעין השלישית,<br />טיפות של הדרכה שמיימית מן היקום אל הכתר...<br />ואז- <strong>פורח הפרח</strong>. פרח יפהפה לבן (או כל צבע אחר אהוב) והפרח מקיים עצמו בעזרת הגבעול והשורשים, בעזרת האהבה, רסיסי המים והאוויר. והפרח מפרה עצמו בעזרת פרחים אחרים, ומסייע לדבורים, לחרקים ולפרפרים שביקום לקיים עצמם...<br />ועם מיצוי החוויה של הפריחה באה ההרפיה כשינוי שמחזיר אותנו שוב אל ההתחלה ואל סגירת המעגל: שוב זרע, שוב נבט וכו' וכו'. האנרגיה של הפרח, של עלי הכותרת נספגת אל היקום, מתעופפת כמו עפיפון. צפויה לה עוד דרך. היא מרפה מהחיים הללו...וממשיכה...<br /><br /></p><center><img style="MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040755_resize-795422.JPG" border="0" /></center><br /><strong>ד"ר אליזבט קובלר-רוס</strong> בסיפרה "המוות חשוב לחיים" כותבת בין השאר: " אם אתם חיים נכון, אתם אף פעם, אף פעם, לא מפחדים למות.<br />למות זו ההנאה הגדולה ביותר שמחכה לכם. אתם בכלל לא צריכים לדאוג או להיות עסוקים בזה אלא במה שאתם עושים היום. אם תבחרו היום את הבחירה הגבוהה ביותר בכל דבר, לא רק במעשים אלא גם במילים ובמחשבות, רגע המוות יהיה לכם רגע מבורך בצורה שלא תאמן"...<br /><strong>הסיפור של אלי</strong>: ישנו פתגם הודי מסורתי שאומר:" כשנולדת, אתה בכית והעולם שמח. השתדל לחיות כך שבמותך יבכה העולם ואתה תשמח"... אלי היה איש מיוחד. הוא הפיץ סביבו נינוחות, נישמר מכול קיצוניות, שיפוט או הטלת דופי, נטול כל התנשאות או זלזול, שופע הבנה, אהבה וסלחנות. בכל אדם מצא גרעין של טוב, בכל אירוע מצא נחמה, ממש יוגי אמיתי. וכידוע, לאהבה יש עוצמה שלא תאמן בריכוך קונפליקטים ובסגירת מעגלים של un finished business . לכן, זיקנתו של אלי הייתה מרוככת, משוחררת ממאבקים עם בני המשפחה, משוחררת מהשתוקקות לחוויות מסעירות (הוא מימש בחייו מספיק...), מצפונו היה שקט מעומס רגשי (ייסורי מצפון =עומס בכליות) , וגם הסליחה שחש כלפי כל מיני אנשים ואירועים בחייו- פינתה אותו להזדקנות מעונגת. אפילו את כישורי הנגרות העמיד לטובת חברי היישוב עד גיל 77...<br />אבל...חשבון אחד נשאר לא-סגור, והוא בא לביטוי בהתפרצות הסרטן בקיבה. זה היה הסירוב שלו לעכל את אירועי השואה שחווה כנער בהונגריה. המחלה גברה. מרגע שהיה ברור שלא יוכל לחיות עוד עת ארוכה בחר כמה בחירות מודעות שהקלו עליו את התקופה שלפני המוות: הוא בחר להפסיק את העינוי שבטיפולים הכימותרפיים, הוא בחר לחיות בבית ולא בביה"ח, הוא בחר להיטיב את היום-יום שלו בכל דרך שמתאימה <strong>רק לו</strong> (סיגריות, אלכוהול, חברים, קפה...) הוא בחר לאסוף סביבו את היקרים לו ולקבל את המוות כידיד ולא כאויב. אבל... עדיים היה העניין הלא-גמור עם טראומת השואה. וגם כאן אלי בחר לסגור מעגל. החוויה <strong>הקשה ביותר</strong> שהייתה חרוטה לו בבטן היה הקור המקפיא שחש כנער כשהגשם הרטיב את גופו הצנום בעת עבודות הפרך שיועדו לו ולחבריו בגטו. הבגדים שלגופו לא הצליחו אף פעם להתייבש והקור המקפיא שיגע אותו. החוויה הזו אותה זכר עד עומק הקיבה חזרה על עצמה למרבית הפלא גם בצריף בו שיכנו אותו כשעלה ארצה. איכשהו גם לשם חדר גשם והקור היה מקפיא. כשבנה את ביתו הקבוע בקיבוץ, אהב מאוד את המרפסת הפתוחה בה נהג לשבת כל ערב בשלווה ובנחת אבל...<strong>כל חורף</strong> הגשם הגיע והקפיא ונגע באותה נקודה של הטראומה הישנה.<br />עכשיו, כשהתיידד עם מותו הקרוב החליט בוקר אחד לסגור את המרפסת עם חלונות זכוכית ענקיים. החליט בבוקר והעניין בוצע בו ביום. כשישבתי איתו מעבר לזכוכיות הענקיות אמר לי:" ניצחתי את הגשם... השמש חודרת ומחממת לי את העצמות... והגשם לא מקפיא". ההתיידדות עם המוות שיחררה אותו גם מהמאבק בטראומה. וכשגופו השברירי והחלש סופג שמש ומסיים את תפקידו בעולם הזה, המוות נראה מקובל, גואל ומשחרר. כשאחזתי בידיו בשעות האחרונות, נתתי לו לגיטימציה להיפרד מכולנו וללכת לדרכו. אנחנו נהיה בסדר. נבכה, נתאבל, אבל נקבל... העיקר שהוא הגיע אל המנוחה.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(המאזינים עוברים לשכיבה על הצד, ברכיים אל הבטן: זרועות מתוחות לפני החזה, שאיפה אל החזה, בנשיפה להאריך זרוע עליונה הרבה מעבר <a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040757_resize-762134.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040757_resize-762130.JPG" border="0" /></a>לתחתונה)</span> <a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040757_resize-787359.JPG"></a><br />כשאנשים מגיעים להשלמה עם עצמם ועם זולתם, הם מרגישים שזה בסדר למות, להרפות מהחיים. המוות הוא לא עונש, הוא שחרור מהחיים הנוכחיים לקראת מסע שונה. קבלת המוות איננה כניעה או מרירות, זהו שיתוף פעולה עם הנשמה במסע שלה, ברצף הגלגולים שהיא לקחה על עצמה.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(בשכיבה על הצד, ברך עליונה כפופה, זרועות מתוחות לפני החזה, ובשאיפה יד עליונה עולה למעלה ולאחור אוג'יי בנשיפה – והיד חוזרת)</span><br />דו-שיח אישי-אינטימי עם הנשמה שלנו, בלי סודות והכחשות מביא אותנו אל האמת. אמת פשוטה שמאפשרת לנו לקחת אחריות על החיים שלנו (מה <strong>לא טוב</strong> לנו כמו <strong>מה טוב</strong>...)<br />את הדו-שיח לצורך אינטימיות עם האמת שלנו- צריך לתרגל!<br />את קבלת הזיקנה כחלק מהאמת – צריך לתרגל!<br />את ההתיידדות עם המגבלות הגופניות – צריך לתרגל!<br />כשנתרגל אהבה אל הקיים והכרה בו – תגיע הנשמה שלנו אל השקט ואל הנתיב האמיתי שלה – שחלק ממנו זה מוות. כשקיימת עקשנות – התקשות עורף – ישנה חסימה: כמו סלעים בדרך של נתיב מים. השחרור מהחסימה יבוא מתוך תנועה רכה, נשימה רכה, מתוך התפנות של המוח ממחשבות דחוסות ועקשניות.<br />נשימה. המתיחות והפיתולים מעוררים ומחיים- את האיברים הפנימיים.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(הרפיה בשכיבה עם ידיים ורגליים פרושות כמו כוכב, נשימה לטבור)</span><br />לפני ברור היחס אל המוות באה ההבנה כי: עצם הידיעה שבסוף החיים יבוא המוות- מעניקה לחיים את משמעותם. אבל... <strong>מה עושים עם הפחד</strong> - הוא יוצר חסימות במערך <strong>האנרגטי הרגשי</strong> ומשם מתחילה הפגיעה בהילה. וכשגם בהלה מצטרפת לפחד- מתעצמת המצוקה. כשאנחנו נמנעים מלגעת באמת, בפחד, אנחנו מטפחים את החסימה.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(תנוחת ראש ברכיים עם עקב אחד אל המפשעה)</span><br />כשנקשיב ונתחקר בעזרת תנוחה ונשימה, נשמע את הנשמה מדברת אלינו, אל התודעה הערה שלנו ושולחת איתותים שמסמנים את מקור המצוקה בתירגול היוגי אנחנו מתחברים אל קצוות ומעגלים קצוות ולא נאבקים איתם, אנחנו מחפשים את <strong>המנוחה</strong> בתוך <strong>התנוחה </strong>ולא את המאבק- כך אנו מודעים ונוגעים באמת, מתרגלים הכרה ואהבה לקיים, חיבור רך אל הידיעה הפנימית של הנשמה שאומרת לנו: הנה באה הזיקנה הנה יש פה פחד, הנה בא הזמן טרום- המוות. בלי התנגדות, בלי מאבק, בלי הכחשה ריחוק או נתק- במנוחה בתוך תנוחה. בתוך הידיעה וגם בתוך הפחדים.<br />הדו- שיח האנרגטי הזה טומן בחובו ריפוי. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040764_resize-753267.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040764_resize-753242.JPG" border="0" /></a><br />תפיסת הסבל בתוך התנוחה מיותרת. הראייה של המוות כסבל היא דפוס נטול הבנה, נטול אמת, נטול אומץ: כמו שכתוב בסוטרה מס' 3 בפרק השני של פטנג'לי: " בורות, אנוכיות, משיכה, דחייה ופחד מהמוות הם הגורמים לסבל".<br />לכן, ככל שנעצים את הפתיחות שלנו לאנרגיית חיים, אנרגיית האור ונאפשר לה לזרום בתוך התנוחות- נגרום לנשמה שלנו להיות מאוזנת ונאמנה לדרכה- ואז אם הייעוד שלה סביב הגוף הפיסי וסביב הקרמה שלו בגלגול הזה, הוא גם לאפשר את המוות הקרוב- זה בסדר מבחינתנו. ואם ייעודה הוא לחוות מגבלה וחולי ננסה לקבל גם זאת באומץ. לפעמים החולי או הזיקנה מאפשרים עומק אדיר של רגש שמלמד את הנשמה לזהות את השיעורים שלה בגינם הגיעה לעולם.<br />(אכתוב על כך יותר במאמר הבא שיעסוק בעבודה החווייתית שלי עם דר' אביה נוימן, בשנה האחרונה לחייו...)<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(תירגול הליכה איטית)</span><br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040763_resize-778164.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040763_resize-778162.JPG" border="0" /></a>כשנאמר "כן" להזדקנות הגוף, נתרגל אותו, נקיים איתו דו- שיח אנרגטי וניגע בפחדים שלנו, כמו נס תשתחררנה מעצמן חסימות. ישתחרר סבל ונזכה בתחושת הקלה. אז נוכל לטפל ביציבה שלנו, בעמוד השדרה, בכבוד העצמי, בשחרור מנטל ההשתוקקות לעוד ועוד בחיים, ומתוך החופש והקבלה יבוא שינוי וביטחון. חיבור אמיתי אל הנשמה. שקט.<br />כי <strong>במקום שאין פחד - יש הגנה!</strong> (ראו בסיפור על אולגה במדור "יוגה וזקנה מעונגת".)<br />בעבודה שלי עם הקשישים אין "אני" ו"אתם", זה לא אני מולם. תמיד אני <strong>איתם</strong>. תמיד זה "אנחנו"... "בגילנו"... תמיד כוונות טובות, מחמאות, וצחוקים (כמו ההכנות לאולימפיאדה או ליום העצמאות...) מצד אחד אנחנו משוחחים באופן פתוח על המוות, כדברי אושו: " אם לא נדבר ונהיה מודעים למוות- נאבד את הרצון להעניק משמעות לפרק החיים שלנו".<br />ומצד שני- הבעת אהבה מעומק הלב בינינו לבין הקשישים - היא כמו חומר מנטרל פחד, כעס ודיכאון. היא כמו אנטי- רעל. <strong>האהבה היא אנרגיית ריפוי</strong>.<br />ובעניין הפחדים: מתוך אהבה אנו מבררים ומוצאים שלפעמים הפחדים הם בעצם <strong>פחד מכאבים</strong> - ואז שיכלול הנשימה הופך לכלי בר- שימוש להפגת הכאב. דיבור אל האברים הפנימיים גורם לנו להתחבר אליהם ולצרף אותם אל זרימת האנרגיה.<br />ולפעמים הפחד הוא בעצם <strong>פחד מבדידות</strong> - ואז ההקשבה שלנו ופינוי מקום בלב באופן קבוע פעם- פעמיים בשבוע בסביבה שופעת חום, אהבה ונתינה מעומק הנשמה- נותנים מענה לפחד הזה מבדידות.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(תירגול נשימה בזוגות)</span> <a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040762_resize-768670.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040762_resize-768666.JPG" border="0" /></a><br />לפעמים <strong>הפחד </strong>הוא <strong>לפספס </strong>משהו עקרוני בחיים. לכן חשובה החמלה והסלחנות כלפי עצמנו ועשייה שקטה- לפעמים התנדבות, לפעמים חינוך הנכדים... וכמובן עזרה לזולתנו - גם כשאנחנו זקנים. התפקיד שלי הוא לגרום להם לאהוב יותר את עצמם ואז חל בהם שינוי פנימי - רוחני והחיים משמעותיים ונטולי פחד. הפחד הוא טבעי כשאנו נתקלים במצבים בהם חיינו בסכנה. כמו על צוק גבוה מעל תהום, או כשיש תקלה במטוס בגבהים. אבל בזיקנה- הרגלי המחשבה ודפוסי התנהגות הם אלה שיוצרים פחד. גם פחד מוות.<br />לפעמים <strong>הפחד </strong>הוא <strong>להשאיר בני משפחה בסבל הפרידה</strong>: כאן נכנסים דפוסי התנהגות: אם נקפיד לסגור מעגלים, לפתור סכסוכים, ליישב עימותים ולדבר את האמת שלנו ללא כחל וסרק- נוכל לשלוט במחשבה, נוכל להשיג שקט והכנה נאותה לסוף החיים. וכמו שאמרנו- ברובד הנשמה קיים ידע עתיק בנושא המוות- אם נטפח את החיבור לנשמה, נגלה <strong>שהידע הזה לא מכיל פחד</strong>!<br />אם נפתח ערוצים, נאזן גוף ורגש, נעבוד על שוויון נפש, אז- נתחבר אל אותו ידע קדום- והפחד יוסר.<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >(בהנפת ידיים סביב שבע הצ'קרות, לשאוף לבן ולנשוף פחד כמו קיטור, בלי להגדיר...)</span><br />ב"<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/הי×">בהגוודגיטה</a>" ארג'ונה שר הצבא הגיבור עוצר את מרכבתו בין שני המחנות שנצטוו ע"י מלכיהם לצאת לקרב. הוא אינו מוצא טעם לפגוע בבני- אדם נעלים ולוחמים אמיצים מן הצד השני. בשיא הפקפוק, הרכב במרכבתו שהוא התגשמות של קרישנה, מציג לפניו את עקרונות הפילוסופיה ההודית, את חוקי עולם החומר ועולם הרוח ומסביר לו ולכולנו את סודות החיים, הגורל והמוות והוא אומר: "... דע לך, כי זו אשר שורה בגוף כולו, לעולם אינה נשמדת ...הנשמה אינה נולדת, גם לא תמות לעולם. היא לא התהוותה, אינה מתהווה ולא תתהווה. חסרת ראשית, בת- נצח, קיימת לעד וקדמונית, ואינה נשמדת עם כליון הגוף... אין כלי- נשק היכול לפגוע בנשמה, לא ניתן לשורפה באש, להרטיבה במים או לייבשה ברוח.<br />... ממש כשם שהאדם עוטה מלבושים חדשים ומוותר על הישנים, כך מקבלת הנשמה גוף חומרי חדש ונוטשת את הישן. אל לך אפוא, היודע כל זאת, להתאבל על מות הגוף. מי שנולד סופו למות ולאחר מותו ישוב ויוולד..."<br /><br /><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/P1040758_resize-719237.JPG" border="0" /><br /><strong>אנחנו מסיימים במדיטציה</strong>: תוך הנחת ידיים על כל צ'קרה וצ'קרה לפי הסדר. כולן פתוחות ומנחמות זו את זו ואז מתאפשרת זרימה של כוח- חיים, של ידע עמוק, של אהבה שקטה, שקטה...<br /><span style="FONT-WEIGHT: 600;font-size:115;" >דמיון מודרך: מפל טיפות האור- הדרכה לפרטי פרטים במעבר אל עולם האגדות ואל דימוי המפל וסביבתו, מוח צלול, מחשבות נעימות, הבעה רכה על הפנים, זרימה של אנרגיה מרפאה מהיקום אל הכתר- ואל הגוף כולו. אור אל הקמטים, אור אל הלב, אור אל מקלעת- השמש, אור אל מפתח הלב הבית של ציפור הנפש, אור אל הבטן ואל עצם הזנב... תוך כדי נשלב מנטרות:<br />• אני מודה על היכולת להביא אור (או נחמה) ואהבה לעצמי ולסביבה.<br />• אני מודה על היותי מקור לרגשות חיוביים ותומכים בכל מצב ומקום.<br />• מעתה ואילך אני מעריך את האושר שנפל בחלקי.<br />• אני מאמין בכוחי להשתחרר מכל מה שמטריד אותי: אני רגוע, שמח, נאמן לעצמי ושופע אהבה לעצמי ולסביבה...<br /><br />אום. אמן. כן יהי רצון. </span>http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2007/12/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (Mina)tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-115210836937414560Tue, 16 Jan 2007 12:41:00 +00002007-01-16T14:41:43.171+02:00<a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/tova-738016.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/tova-733956.jpg" border="0" /></a><br />(הרצאה שהעברתי בפתיחת סדנה למורים לחינוך גופני שעובדים עם קשישים בבתי אבות , בנושא יוגה-תרפיה.)<br /><br />כשהייתי בת 25 אמא שלי בת ה-48 וסבתא שלי בת 78 נפטרו. במשך שנים כעסתי על כל הזקנים סביבי – למה הם חיים וסבתא שלי לא, למה הם הזדקנו ואמא שלי מתה צעירה.<br />כשבגרתי לא הייתי בת 48 כ"כ פחדתי. הייתי בת 47 ואז בת 49. באותה תקופה חוויתי את הסליחה והקבלה ואז גם התחלתי לעבוד עם קשישים ולא מתוך פחד כי:<br />כשהפחד שלנו פוגש את הכאב של האחר נוצרים רחמים<br />אבל, כשאהבה שלנו פוגשת את הכאב של האחר-נוצרת חמלה.<br />יוגה מלמדים מתוך אהבה וחמלה.<br /><br />תוחלת החיים בארץ היא מן הגבוהות בעולם: 76 לגברים ו-80 לנשים. ההערכה היא כי בשנה הקרובה יהיו 15% מן האוכלוסיה בארץ בני 65 ומעלה. הארכת תוחלת החיים מלווה במאמץ לשפר את איכותם:כלכלית, תרבותית, רפואית תזונתית וכו'.<br />הרפואה הקונבנציונלית עסוקה בחקר ויישום פתרונות לגיל המבוגר: מרפאות כאב, החלפות מפרקים, השתלת אברים, התאמת מכשירי שמיעה, פתרונות נגד דכאון, אובדן זכרון, בריחת סידן, השמנת יתר, סכרת, קטרקט ואפילו... אימפוטנציה (ההתענינות של יצרני הפתרונות היא בעיקר כלכלית...) אבל בעבודה שלנו עם הקשישים אנחנו מגלים את המצוקה שאינה קשורה דוקא למוגבלות פיסית אלא בעיקר לתסכול רגשי ומנטלי.<br />כאן נכנסת היוגה-תרפיה כמאריכת חיים בליווי אלמנטים שמטפחים איכות חיים. עצם לקיחת האחריות על דרך של ריפוי עצמי, ההחלטה לקחת את ההגה הפנימי בידיים ללא מאמץ פיסי מיוחד, ללא הוצאה כספית גבוהה, ללא ידע קודם כבר מובילה את המבוגר לתחזק את הגוף ולחזק את הנפש. היוגה מטפחת את החיבור הבריא הזה: גוף-נפש-רוח (בטן-לב-מוח).<br />תרגול היוגה מאפשר לקשישים לזכות בכח חיים (פרנה, צ'י) שמקורו בחיבור שבין התנועה (הגוף הגס) לבין הנשימה (הנשמה). <a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2855.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 247px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2855.JPG" border="0" /></a><br />לפי הפילוסופיה של היוגה כל תינוק נולד עם מיכסה מסוימת של נשימות בכל גלגול. לכן, מי שנושם בחפזון ובבהילות ימות מוקדם יותר - יסיים מהר יותר את ההקצבה שלו.<br />האימון היוגי מכוון אותנו לשליטה בנשימה, (פרנא ימא) כאמצעי לשליטה באיכות החיים.<br />אצל רוב הקשישים הנשימה רדודה-היום נעסוק בין היתר בהבנת הקשר שבין רווחה בנשימה לבין רווחה רגשית ופיסית, בקשר שבין חזה פתוח נטול חסימות לבין תחושה של עוצמה וכח-חיים, בקשר שבין תירגול נשימה לגמישות של הסרעפת והלב, לתחושות של אושר ואופטימיות כי מי שנושם בקושי חי בקושי.<br /><br />מעבר לתחושות הפיסיות המעיקות הזיקנה מעוררת לעיתים תחושות של: כעס, תיסכול, פחד (גם פחד מוות), חוסר בטחון, חוסר יציבות רגשית, דאגה, קנאה, תחושת אשמה, עצב, דכאון או סטרס. השפעתן של התחושות הללו על הגוף רק גוברת עם הגיל בשל הירידה בכח הסבל הפיסי והרגשי של הגוף. הראקציה השלילית שהתחושות הללו יוצרות בגוף מביאה לתופעות הרסניות ומרעילות המתבטאות במחלות הנקראות תלויות-גיל ולא רק.<br />היוגה בונה יכולת אנרגטית לשנות תפיסת עולם ודפוסי חשיבה ולהשפיע באופן פסיכולוגי וביולוגי על כל המערכות בגוף: על החיסון הפיסי והרגשי, על מע' העצבים, על השלד, השרירים, הבלוטות האנדוקריניות, החושים וכלי הדם. המתרגל המבוגר הופך לאט לאט מקורבן של הגיל לאדם מאוזן ומחובר אל הגיל.<br />באמצעות תירגול הגוף והנשימה במשולב, ובליווי הנחיות ודמיון מודרך, מתפתחת אצל הקשיש התחושה ש: יש לי עמוד שדרה-אני יודע מי אני, אני ניצב איתן על שתי כפות רגלי. היוגה מתיחסת לעמוד השדרה כאל עמוד החיים. כמו עמוד השדרה (גמיש ורענן או נבול ומקובע...) כך נראים החיים של המבוגר. אופייני לגיל: התקצרות ה"מן-עד" מבטן תחתונה עד עצם החזה. לכן<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://minayoga.co.il/images/classes/amalia1.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0pt 10px 10px 0pt; WIDTH: 320px; CURSOR: pointer" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/amalia1.jpg" border="0" /></a>, עם הקשישים נעבוד על השתרשות של כפות הרגליים והתארכות וצמיחה של עמוד השידרה-צמיחה שתחילתה פיסית אך תועלתה מנטלית ורגשית. ההשתרשות וההתארכות של עמוד השדרה מלווה את רוב תנוחות היוגה. העמידה האיתנה על שתי כפות הרגליים (ומי שלא מסוגל לעמוד יושב על שתי עצמות הישיבה)-מחברת אותם מצד אחד אל השרשים והקיום הפיסי – ומהם בשיווי משקל ובזקיפות קומה – אל היקום – אל העולם סביבם (אל האדמה ואל השמיים).<br />בשהייה נינוחה בתוך תנוחות יוגיות ובליווי נשימות מתאימות נשקם את החיבור הזה בין כפות הרגליים לראש, בין הגוף לבין החשיבה והמוח – והכל דרך הבטן והלב – (הליבה והלב) – דרך הרגש, הנפש. בשהייה נינוחה בתוך התנוחות נפנה ונחדד את כל החושים פנימה, בהבעת פנים רכה ובמבט מיוצב (מח צלול). כלומר, לא נברח מעצמנו- אלא נתחבר אל עצמנו וניצור כח חיים.<br />היום נכיר את הפיתולים היוגיים שמעוררים פיסית ולא רק, שמרווחים חוליות ומונעים שקיעה ונבילה של עמוד השדרה, הפיתולים מעסים את האברים הפנימיים שהתעייפו בזקנה, מרחיקים מהם פסולת ובעזרת נשימה מתאימה לתנוחה – מזרימים לתוכם דם טרי רווי חמצן והמון אנרגיה מבריאה. (<a href="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/amalia2-757665.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-old-age/uploaded_images/amalia2-755805.jpg" border="0" /></a>לטיפול בכאבים כרוניים ובדיכאון) הפיתולים משחררים נוקשות במפרקים ובסרעפת – לזרימת רגשות ואנרגיה מתחתית הגוף (מהקרסוליים לברכיים למפרקי הירך ומעלה) – אל החלקים העליונים לצורך אותו חיבור גוף-נפש המדובר ביוגה.<br />נתנסה ביישום הקשר הזה שבין הנשימה למח כמקור לצלילות החשיבה ולמודעות אופטימית יותר. נלמד להשתמש בנשימה כחוט מקשר בין המיינד-המודעות לבין הגוף. (לא תמיד הגוף "בוגד" אלא הראש).<br />נהוג לקשר בין זקנה לאובדן זיכרון-נבדוק האם הקשר הזה נחרץ כפי שהוא נשמע. נחווה באמצעות התירגול היוגי את גירוי התקשורת בין תאי העצב במח לצורך שכלול הזכרון, בהירות המחשבה ושינוי דפוסי חשיבה שליליים. למילים יש כח, יש אנרגיה כמו נבואה שמגשימה את עצמה. <a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2848-1.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2848-1.JPG" border="0" /></a><br />מערכת חשובה נוספת שמתעצלת עם הגיל היא המערכת האנדוקרינית: מערכת בלוטות ההפרשה הפנימית בגוף. כל בלוטה זוכה להתיחסות בתנוחות השונות ביוגה. לכל בלוטה תפקידים מוגדרים הנשחקים ומתעיפים עם הגיל – בלוטת התריס שמתעייפת או יוצאת מאיזון גורמת בגיל המבוגר לתופעות של עייפות או השמנה כתוצאה מחילוף חמרים לא תקין, הלבלב שמתעייף גורם לסכרת, בלוטת הטימוס שמתנוונת גורמת לירידה במערכת החיסון, בלוטות האדרנל שפעילותן יוצאת מאיזון גורמת לאי-שקט ולחוסר מוטיבציה לחיים, וכו' וכו'. בעזרת תנוחות יוגה נעורר את הבלוטות ונחזיר אותן לפעילות מאוזנת ושפויה – מותאמת לגיל.<br />היום נערוך הכרות עם המערך האנרגתי של הגוף אותו אנו שואפים כמטפלים לאזן ולשקם אצל המבוגרים. הגוף שלנו "מרושת" ערוצי אנרגיה (מרידיאנים) כמו מסילות רכבת שחוצות את כל הגוף בין המסילות מחברים צמתים – כל צומת כזה הוא צ'קרה. כשכל המסילות פנויות ממכשולים וכל הצמתים לא חסומים – אנרגיית חיים זורמת בגוף בהרמוניה. זרימה כזו היא המקור לבריאות פיסית ולרווחה רגשית. תנוחות היוגה מאפשרות את הזרימה הזו. נחווה את התנוחות המזרימות אנרגיה, נאזן ונפתח את הצ'קרות ונרגיש את התנוחות (לא חשוב הביצוע - to be not to do – אלא התחושה, החוויה האנרגתית). מכיוון שגם מחשבה היא אנרגיה-נלמד שבעבודה האנרגתית יש מקום להוסיף דמיון מודרך (לנשום אל הכתף כאילו יש בלון לבן, לנשוף אפור...).<br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://minayoga.co.il/images/classes/ester-martha-lea.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0pt 0pt 10px 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: pointer" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/ester-martha-lea.jpg" border="0" /></a>בסופו של כל שיעור לקשישים כשהם מרגישים נינוחים והאנרגיה זורמת בגופם ללא מכשולים, נבצע הרפייה עם הנחייה ומנטרות חיוביות כדי "לנצל" את הגישה הפתוחה – בלי חסימות אל התת-מודע:<br />(פסיכולוגיה חיובית: הגברת חוויות חיוביות, טיפוח יכולות תלויות גיל כמו ניסיון חיים, אהבה, חמלה, פנאי וכו'.)<br />• מיום ליום מצבי הולך ומשתפר בכל המובנים – במובן הפיסי, הרגשי, המחשבתי.<br />• אני מאמין/ה בכוחות שלי להתגבר על כל מכשול בדרך, אני רגוע, שמח ובוטח בעצמי.<br />• אני מכבד/ת את התכונות שהופכות אותי לאדם כ"כ מיוחד.<br />• אני שלו/ה, חזק, נאמן לעצמי ושופע אהבה.<br />• אני חי/ה בשלום עם עצמי ועם כל הסובב אותי.<br />• הלב שלי רחב וחם מלא אהבה-לעצמי ולסביבה<br />• הלב שלי רחב וחם מלא אהבה-ללא תנאי לעצמי ולכל יקירי.<br /><br />נפתח תקווה וקבלה של הגיל במקום פחד מוות<br />ואז נקבל את המוות כחלק מן החיים.http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2006/07/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (Mina)tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-114840012315397015Tue, 16 Jan 2007 12:32:00 +00002007-01-16T14:32:47.388+02:00<a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2828.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2828.JPG" border="0" /></a>אדם מזדקן ומוגבל שנשימתו קשה עליו, מפר עוד יותר את האיזון שכבר הופר ע"י המחלה או המגבלה שלו. למרבה הצער, הנשימה תהיה מושפעת גם מדאגנות יתר, מצער, כאב וייאוש; ואז נוצר תהליך של דעיכה פיסית ונפשית של המזדקן. הירידה בתפקודים המנטליים שלו מתבטאת בירידה בזיכרון, בהתמצאות, בשליטה בשפה, בביצוע תנועות מורכבות ובתפקוד היום-יומי. העובדה המעודדת לגבי הנשימה היא שיכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה, גם בגיל מופלג, ובאמצעותה נשלוט על הגוף המזדקן. ההתייחסות אל הנשימה ככוח החיים שלנו החלה עוד בכתבים ההודים העתיקים ("אופנישדות"): "החיים הם הנשימה והנשימה היא החיים".<br /><a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2819.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2819.JPG" border="0" /></a><br />התרבות המערבית המודרנית בד"כ פוסחת על האמת הזו, בעיקר כשאנו מדברים על זיקנה, אותה התרגלנו לקבל כסוף הדרך.<br /><br />הנשימה שולטת לא רק בתפקודים הפיסיים של הגוף המזדקן, אלא משפיעה על ההתייחסויות המנטליות שלו ועל הרגשות כאחד. כיוון שכל קושי, בעיקר בזיקנה, משלב את 2 הפקטורים הפיסי והרגשי/מנטלי, עלינו להתחיל את תהליך הריפוי מן הנשימה שמכילה את ההשפעה החזקה ביותר על אותם 2 פקטורים.<br /><br />אולם, באיזו תכיפות האדם הממוצע ובעיקר הזקן בודק את הנשימה שלו או נותן עליה את הדעת? זקנים המוגבלים בתנועה או יושבים בכסא גלגלים מדרדרים פיסית ונפשית מכיוון שהם נושמים שטוח מאוד בשל פעילותם המועטה. גופם עדיין זקוק לכמויות החמצן הרגילות להן זקוק גוף בוגר, אולם הם מספקים לו רק חלקיק מכמות זו. הם מפעילים רק חלק מן הריאות והחלק הבלתי פעיל הולך ומתנוון. הראייה שלהם מדרדרת (שיטת בייטס לשיפור הראייה, מבוססת על תרגילים משולבים בנשימה) ובלוטת התריס הולכת ומתנוונת מחוסר חמצן ופעילות. המוח שלא מקבל אספקת חמצן סדירה מפתח עייפות, חוסר חיוניות, מאבד את צלילות הדעת, הריכוז והזיכרון ועור הפנים נראה "אפור" ונבול. מכיוון שלא נעשה טיהור הרעלים שמצטברים בתאים בתהליכים המטבוליים כשמחזור הדם "עייף".<br /><a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2833.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2833.JPG" border="0" /></a><br />באופן כללי – איכות החיים יורדת מאוד.<br />ההתנסות שלי עם ותיקי עמק יזרעאל במרכז היום לקשיש (סב-יום) אישרה באופן מוחלט את אמונתי כי המידה בה אנו מאפשרים לאנרגית החיים לזרום דרכנו באמצעות הנשימה משפיעה עמוקות על המידה שבה אנחנו למעשה חיים. בלי הבדל גיל. בכל אחד מן הסיפורים האישיים שאביא פה הועילו טכניקות הנשימה בשיקום האנרגיה הרגשית, הרווחה הגופנית וההתחברות הבין-אישית.http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2006/05/blog-post.htmlnoreply@blogger.com (Mina)tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-114840049666740658Tue, 16 Jan 2007 12:21:00 +00002007-01-16T14:21:10.957+02:00שושנה היא אישה נפלאה בת 78 ממגדל העמק, אם ל-9, סבתא<a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2830.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2830.JPG" border="0" /></a> ל-28 נכדים וסבתא רבא ל-7 נינים.<br /><br />רגלה השמאלית משותקת , לדבריה מילדות וכך תפקדה כל החיים בהשפעת כוחות גוף ונפש וכוח רצון עז.<br /><br />כשהגיעה בגילה המתקדם לחוג יוגה בסב-יום במזרע, התלוננה על חוסר יכולת לישון בלילות, על יובש בפה, על הרגשת כבדות ועייפות, לחץ דם גבוה ושיעול כתוצאה מקוצר נשימה.<br /><br />אחרי שלימדתי אותה לנשום נשימות נחיריים מתחלפות, החלה לתרגל את הנשימה הזו מידי יום בבית. כאמור, שושנה היא אישה חזקה מאוד נפשית, בעלת משמעת עצמית וכושר התמדה. לאט-לאט התחילה מספרת בפגישה השבועית שלנו על שהחלה ליהנות משנת לילה שקטה יותר. מכיוון שהתרגלה לנשום מהאף, פחת היובש בפה, מכיוון שהנשימה המעגלית הביאה שקט למערכת העצבים שלה ושלווה למוח, החלה לישון בלי דאגות ובלי חרדות.<br /><br />כשלמדה לנשום נשימת יוגה מלאה עם שהיות ארוכות אחרי הנשיפה, החל לחץ הדם שלה להתאזן ושושנה הייתה מופתעת לגלות שקוצר הנשימה והשיעול העצבני גם הם פחתו. בסיומו של אחד התרגולים שלנו הגיעה אליי בחצי ריצה (בגלל הרגל המשותקת) וחיבקה אותי כמעט עד שנחנקתי:<br />"קודם כל, מהיום את הבת שלי" הכריזה בחגיגיות. "בואי תחתמי פה על הפתק שאת הבת שלי". חתמתי, לא הייתה לי ברירה. את חתימתה הוסיפה בעזרת אגודל יד ימין שלה (שושנה לא יודעת קרוא וכתוב) ואז הועילה לספר לי שהתרגול השבועי של <a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2813.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 416px; CURSOR: hand; HEIGHT: 338px" height="302" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2813.JPG" border="0" /></a>ההרפיה, בליווי הנשימות הארוכות, מחזיר אותה לתחושות הנועם הנדירות להן זכתה בצעירותה במרוקו, אך ורק כשישבה בכורסא להיניק את אחד מתשעת ילדיה. שהרי בין הנקה להנקה היא ביצעה עשרות פעולות בעת ובעונה אחת, לטובת הבית, לטובת ילדיה ולטובת בעלה. אף פעם לא עשתה דבר לטובת עצמה. לכן, רק אותה מנוחה קצרה "שנכפתה" עליה בזמן הנקת ילדה, זיכתה אותה בתחושת שקט.<br /><br />אל תחושת העונג המופלאה וה"גנובה" הזו החזירה אותה ההרפיה המלווה בנשימות עמוקות בגיל 78.<br /><br />בעיניים לחות הקשבתי לסיפורה האישי וחתמתי שוב על הפתק שהגישה לי. היום כעבור חצי שנה, שושנה פחות חוששת מהזיקנה…http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2006/05/blog-post_114840049666740658.htmlnoreply@blogger.com (Mina)tag:blogger.com,1999:blog-28255948.post-114840024145056968Tue, 16 Jan 2007 12:16:00 +00002007-12-25T16:31:52.934+02:00אולגה בת ה-80 היא קיבוצניקית בעמק יזרעאל שהצטרפה לקבוצת היוגה שלי "בסב-יום" במזרע. היא הגיעה עם קוצר נשימה, מתח בשכמות, חסימה רגשית בולטת, יובש כרוני בעיניים ואי-שביעות רצון כללית מחייה, מלווה בחרדה מפני ההזדקנות. אחרי חודשים של תרגול נשימות, אולגה החלה לחייך. לחייה <a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2840.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2840.JPG" border="0" /></a>קיבלו צבע "חי" (CO2 התפנה מתאי העור שלה, זרימת הדם שלה גברה וחומרי הזנה הגיעו אל העור כמו אל כל רקמה בגוף). היא דיווחה שהלילות שלה שקטים יותר והיא מצליחה לישון ברצף כמה וכמה שעות. טיפות העיניים, בהן השתמשה תדיר כדי להילחם ביובש הנוראי ממנו סבלה, הושלכו לפח, תרגילי העיניים בליווי נשימות החזירו את הלחות והחיות לעיניה – תרתי משמע.<br />(העיניים הן ראי הנשמה. קשישים לא אוהבים לראות פרטי-פרטים...)<br /><br />אולגה דיווחה גם שהחיים בחברת בן-זוגה, אתו עברה לגור אחרי שהתאלמנה, החלו להראות אופטימיים וחיוביים יותר. במשך הזמן, כשלמדה לצפות בשקט בנשימתה, להתרחק מדאגות היום-יום ולהגיע להרפיה עמוקה באמצעות נשימות ארוכות (בעיקר נשיפות ארוכות). בליווי דמיון מודרך שלי, סיפרה בהתרגשות רבה על חזיונות נעימים אליהם התחברה.<br /><br />באחד מתרגולי הנשימה וההרפיה, היא חזרה בדמיונה אל שנות ילדותה, אל חוויה שגרמה לה אושר עילאי ובעיקר ביטחון ללא סייג. וכך סיפרה: "בילדותי בארגנטינה, נהגנו לצאת כל יום ראשון לבריכת השחייה שבבואנוס איירס.<br />סביב הבריכות היו כרי דשא רחבים ואנו נהגנו להתרחץ בבריכה ולערוך פיקניק על הדשא. פתאום, תוך כדי הנשימות העמוקות וההרפיה, הרחתי את ריח לביבות התרד שאימא שלי נהגה להכין לפיקניקים הללו. ראיתי את אימא שלי מרימה את שולי שמלתה וטובלת רגליה בבריכה וחזרתי לתחושה המופלאה של ילדה מוגנת ומאושרת ששום-דבר בעולם לא מאיים עליה ולא מטריד את נפשה. זה היה לי כל-כך טוב!!!".<br /><br />כל שבוע בתום שעה של תרגול, כשנכנסנו להרפיה, תוך כדי נשימות ארוכות, סיפרה לי על תחושות העונג שממלאות אותה כל פעם מחדש.<br /><a href="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2824.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/PICT2824.JPG" border="0" /></a><br />אין ספק שבעזרת היוגה הנשימה חזרה אולגה לחוות תחושות אושר ונועם, למרות הזיקנה ואולי בזכותה.<br /><br /><br />~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~<br /><br />חלפו 6 שנים מאז כתיבת השורות הנ"ל, בינתיים אולגה חוותה לפני שנתיים אירוע מוחי בגינו איבדה את שיווי המשקל שלה והפסיקה להגיע לשיעורי היוגה.<br />מידי פעם שלחנו דרישת שלום זו לזו אבל היה קשה לשוחח איתה ממש כי יכולת הדיבור שלה נפגמה.<br />השבוע, נגשה אליי חברה קרובה שלה ומסרה לי שאולגה נפטרה. אחזתי את שתי ידיי על ליבי והבעתי צער עמוק. הרגשתי כאילו אבדה לי בת משפחה. החברה סיפרה שאולגה הייתה מחוסרת הכרה מספר ימים לפני מותה אבל בימים האחרונים של השפיות לפני שההכרה נדדה, דיברה פתאום ללא הרף על מינה ועל היוגה שעשו לה את הזקנה למעונגת וזה הזיכרון שמלווה אותה בימיה האחרונים...http://minayoga.co.il/yoga-old-age/2006/05/blog-post_23.htmlnoreply@blogger.com (Mina)