tag:blogger.com,1999:blog-282557512010-01-17T13:14:19.306+02:00Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.comBlogger15125tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-19236628191064443852009-03-24T23:27:00.002+02:002009-04-20T14:39:05.397+03:00<div>בשמונה בערב התחילו הבנות להגיע לשיעור היוגה כמו מידי יום חמישי.<br />כל אחת הופיעה בדלת עם הבטן השמנמנה שלה, כל אחת עם הסיפור האישי שלה.<br />שירלי נכנסה, היא בדיוק סוגרת שבוע 39 עם הריון ראשון, בטן נמוכה מהרגיל, עגולה ומושלמת, גוף נערי ופנים מתוקים.<br />בארשת חייכנית עם כיסוי הראש המדליק שלה, היא מספרת לנו בעיניים מבריקות על בעלה שמסיים בקרוב קורס-טייס ואותה דווקא מסקרן מה ירגש אותו יותר, הלידה או סיום הקורס...<br />כולנו מנסות לנחש עפ"י מראה פניה עד כמה היא קרובה ללידה. לעיתים ניתן להבחין בנפיחות בפנים סביב האף והשפתיים, שום דבר. שירלי נראית כמו נערה שהגיעה בטעות לקבוצה של נשים בהריון. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1050893-799225.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1050893-799217.JPG" border="0" /></a><br />במשך השיעור, ותוך התמקדות מיוחדת בשירלי, חזרנו שוב על כל התנוחות המזרזות את ירידת העובר אל תעלת הלידה, תירגלנו תנוחות שמסייעות לצוואר הרחם להימחק, עיכסנו ישבנים בעמידת שש, רקדנו ריקודי בטן ואגן ברכינה אל הקיר, נהמנו, נשפנו, וכל הזמן הזכרתי לשירלי לסמוך על הידע החייתי של הגוף והנפש, לסמוך על האינטואיציה והאינסטינקטים הבריאים שלה ולסמוך על צוות חדר הלידה. להתיידד איתם לטובת ה"פרוייקט" המשותף. הלידה שלה. בסוף השיעור הנחיתי הרפייה עם דמיון מודרך, שירלי הרגישה שהיא מרחפת. באותו לילה ישנה שינה מתוקה מהרגיל. הגוף שלה הכין עצמו, אגר כוחות.<br />ביום שישי בבוקר "תיקתקה" את הבית וחזרה בליבה שוב ושוב על המנטרה משיעורי היוגה: "אני מודה על הזכות להיות בהריון בריא ומוצלח שבסופו אלד בלידה קלה תינוק מקסים!"<br />שירלי מתגוררת ביישוב דתי בו העזרה ההדדית ושיתוף הפעולה הם ערכים עליונים. 2 חברות שלה שילדו ממש לאחרונה באו לבקר אותה בצהריים וכל אחת הביאה תבשיל וטיפ לעידוד וחיזוק האמונה.<br />בערב הלכה עם יצהר לאכול אצל ההורים ובערך בחצות נרדמה, שבעה ומדושנת עונג של שבת.<br />בשתיים לפנות בוקר קמה לשירותים וכשחזרה למיטה הרגישה כאילו הפיפי ממשיך לזרום ממנה. "מה הולך פה?! אלוהים אדירים, זאת ירידת מים!!" אמרה לעצמה והעירה את יצהר.<br />כמה מוזר היה להם להניע את המכונית בשבת...<br />איך שהגיעו לבית החולים, החלו הצירים. לא נבדקה פתיחה בשל ירידת המים ומחשש לזיהום ושירלי נשלחה לחדר הלידה עם כדור פיזיו וחיוכים של הצוות.<br />בין ציר לציר נשענה על הכדור אותו הניחה על המיטה ולהפתעתה אפילו הצליחה להירדם כך.<br /><br /><br /><br /><br />כשתכפו הצירים עמדה בעמידת שש על המיטה ותוך השמעת האות "ש" הניעה את האגן ימינה ושמאלה.<br />"זה באמת עוזר" אמרה ליצהר "זאת לא סתם תיאוריה...זהו מבחן האמת..."<br />בין ציר לציר הניחה את האגן קרוב אל העקבים, הרחיקה את הברכיים זו מזו ושמה מצח וחזה על הכדור.<br />יצהר ליטף לה את הגב במנוחה שבין הצירים. עם כל ליטוף צייר את הסיפרה 8 במאוזן לרוחב הגב התחתון שלה. שירלי לחשה לעצמה בלב: "הכל כל כך מרגש!" המיילדת עיסתה את רגליה שהיו חלשות מהמאמץ והפתיחה הייתה כבר 7 ס"מ. יופי.<br />שירלי הלכה למקלחת והתמסרה לזרם המים החמימים כשהיא מסובבת את האגן סיבובים שלמים סביב בסיס העמידה שלה עם ברכיים כפופות. ביחד עם זרם המים השמיעה נהמות עמוקות ולחשה "אום" בקול נמוך נמוך. עם כל "אום" כזה פנתה בתודעה שלה אל העובר ועודדה אותו בדרכו, בדרכם המשותפת. היא הרגישה שהרגליים שלה משתרשות אל האדמה והעובר מתברג עמוק עמוק באגן.<br />היא הופתעה מעצמה שהחלה ללחוש לו מילות חיבה ושיתוף...המים החמים היוו נחמה עם כל ציר שבא "אני שמחה לקבל את הלידה הזו" לחשה.<br />"אני שמחה...אני שמחה... הדהד קול פנימי בתוכה.<br />כשהרגישה שרגליה לא נושאות אותה יותר וציר אחד התחבר למשנהו, חזרה למיטה.<br />את הרגליים של שירלי אני מכירה היטב משיעורי היוגה. היא תמיד התלוננה שהרגליים שלה חלשות וכואבות.<br />חיזקנו את הרגליים שלה ככל שיכולנו בפגישות השבועיות שלנו במשך כמה חודשים. ניסיתי לשכנע אותה לתרגל כל יום בבית מספר תנוחות עמידה אבל שירלי לא התמידה...<br />על מיטת הלידה היא שכבה על הצד והישעינה רגל אחת על כתפו של יצהר. מידי פעם עברה לעמידת שש וחזרה לשכב כשהתעייפה. המיילדת החומלת הדריכה אותה מתי לשאוף שאיפה לא מלאה מידי וכמה ללחוץ בנשיפה ארוכה. יצהר נשם איתה.<br />בשלב כלשהו נגעה שירלי בראש הקטנטן שביצבץ מתוכה והתרגשה כל- כך!<br />זעקות של כאב ושמחה התערבבו ויצאו מפיה. עוד כמה לחיצות והרך הנולד נברא מתוכה.<br />נברא כמו נס. כמו קסם. ילד של שבת. שלושה ק"ג ושמונה מאות וחמישים גרם!<br />כשהציצה שירלי לעבר יצהר, ראתה אותו דומע ומזיע כאילו הוא בעצמו ילד זה עתה. היא נישקה אותו וחיבקה חזק-חזק תוך שהיא מודה לו על כל עשר השעות האחרונות, על כל התמיכה והשיתוף. הוא ממש ילד איתה ביחד. עכשיו החזיקו ביחד עם התינוק המשותף שלהם.<br />כשיצאה השבת והם היתפנו להודיע למשפחות על נס הבריאה, ראתה שירלי על מסך הטלפון הנייד שלה הודעה ממני בזו הלשון: "שירלי, חמודה שלי, מה שלומך היום?" שלומי נפלא!" צעקה לי באוזן. "ילדתי לפני כמה שעות! איך ידעת??" .</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-1923662819106444385?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-53158694772067832552009-03-24T23:24:00.003+02:002009-04-20T14:51:43.961+03:00הכוונה המקורית של היוגה היא לפתח את פוטנציאל הגוף ולהביאו לאיזון לטובת היצירה, הבריאה, ההריון והלידה.<br />במשך ההיריון,תוך כדי התרגול נגלה את הפוטנציאל שלנו להשפיע על הגוף והמחשבה בדרך חיובית. בעזרת היוגה נלמד להעצים את האנרגיה והחיוניות ומצד שני נלמד להרגיע ולהביא שקט לרגש ולנשמה. נעשה זאת באמצעות נשימות (פרנה-ימא) ותנוחות (אסנות). ע"י מיקוד המודעות והתבוננות פנימה נמצא את המרחבים השקטים בתוכנו, את הגרעין הפנימי שבנו שצומח לקראת האימהות, כך נהיה מודעות יותר לגוף, לרגשות ולקיומו של "היצור" הקטנטן בתוכנו- אותה מתנה שהתברכנו בה.<br />היוגה תוסיף לנו נינוחות ורווחה בתנועות הגוף בעת ההיריון, כמו גם זקיפות קומה ויציבות- ביחד עם הבטן הגדלה.<br />הוריאציות השונות של תנוחות היוגה הקלאסיות מחזקות את רצפת האגן, מאריכות את שרירי הגב התחתון, מגמישות את עמוד השדרה ומכינות את מפרקי הירך לתהליך הלידה.<br />סגנונות הנשימה השונים מפתחים ערוצי תקשורת בינינו לבין העובר הרבה בטרם נראה אותו ממש.<br />היוגה שנתרגל מאוד בטוחה לכל משך ההיריון ואין בה שום פוטנציאל לנזק. להיפך, היא מאד נשית, נינוחה, לא כוחנית, קשובה ליכולתו של הגוף, למידת הגמישות ולנכונות שלו.<br />מתוך הקשב הזה אל עצמנו נצא אל הלידה והאימהות עם תעצומות גוף ונפש. מה שפעם, במסורות העתיקות, היה ברור מאליו כשהלידה והנשיות היוו את מרכז המהות של חיינו וקבלו את הכבוד הראוי, כל אלה לא ברורים מאליו בדור שלנו כשאנחנו מחונכות ע"י תרבות של מימוש עצמי בתחומים "גבריים" לכאורה. לכן, בשעה שאנחנו מתרחקות מהאיכויות הטבעיות שלנו ושוכחות את הכישורים המולדים שלנו-רצוי שנתרגל יוגה כדי להתחבר מחדש לכוח הפנימי, לפוטנציאל הביולוגי שלנו ללדת ולהיות אימהות. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1050891-754942.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1050891-754932.JPG" border="0" /></a><br /><br />בשיעורי היוגה נתרגל גם הרפייה ודמיון מודרך לחיזוק נוסף של הפוטנציאל החבוי בנו, לחיזוק אותו רגש קדום ובסיסי הסומך על הגוף ובוטח ביכולת שלו לשאת הריון בריא שבסופו לידה קלה ותינוק מקסים.<br />חשוב שנדמה את הזמן שאחרי הלידה, את היום- יום עם התינוקות את האווירה שתישרה בבית, את הקריירה לצד האימהות, את האחריות, את החופש והפנאי... תמיד יופיעו גם מחשבות מביכות והתלבטויות לצד שמחה ואושר, זה טבעי. אימהות היא אכן זכות גדולה שלצידה אחריות כבדה.<br /><br />האינסטינקטים והאינטואיציה קיימים באופן טבעי באשה ההרה לקראת הלידה, היוגה מסייעת להקשיב לאינסטינקטים ולאינטואיציה ומסירה מן הדרך ספקות ופקפוקים, מחזקת את הביטחון העצמי ביכולת ללדת, מספקת כוח פיסי, מפתחת את כל החושים לחיבור שלם אל הגוף, כך שהכוח הפנימי הינו במיטבו בעת הלידה ויהיה כך גם אחריה. אישה הרה שמתרגלת יוגה מפתחת מעבר לאינסטינקטים הבריאים גם את האסרטיביות לדעת מה טוב לה ומה לא, את מי תבחר ללוות אותה בלידה והיכן תלד.<br />היא קשובה פנימה להדרכה ולחכמה הפנימית שלה ואז גם ניגשת אל חווית הלידה ללא חשש.<br />בתרגול הנשימות היוגיות במשך ההיריון מתאזנת המערכת ההורמונאלית ומתכוננת לתהליך הלידה בו הגוף והאינסטינקט מנתבים את התהליך ולא השכל והחשיבה. חווית הלידה היא התרחשות בלי צורך בשליטה והיוגה מכינה את הגוף לשימוש בכוח הפנימי שלו, בחכמה שלו ובאינטואיציה הבריאה.<br />היוגה היא כלי מופלא לאיזון. החוויות בלידה הן מלאות עוצמה, מקיצוניות של כאב אל קיצוניות של עונג, מגבהים של התרגשות למורדות של רפיון חושים. לכן כל כך חשוב האיזון.<br />דרך טובה להתמזג עם השעות של הלידה היא לקבל כל מה שהידע השורשי של הגוף וההתנסות שלו מתוך התרגול מביאים, ולהיכנע לתהליך. אמנות ההשתלבות המלאה עם שעות הלידה נבנית מההתכוונות להירגע ולסמוך על הגוף, להניח, לשחרר את שליטת השכל, המיינד, ולתת לאינסטינקטים לקחת את ההגה.<br />עם הגישה הזו נוכל לצפות לשעות הלידה כאילו אנחנו מצפות לטיול מלא חוויות בלתי צפויות. ואז עם מעט סבלנות ואורך נשימה, נמצא עצמנו מחזיקות את התינוק בידיים בהתרגשות גדולה.<br />היוגה היא הכנה מדהימה לגישה הזו. היא מלמדת אותנו לשלוט ברגעי השקט במוח ולהגדיל את המרווחים בין המחשבות שחוצות את המוח ולהתמקד בתחושות של הגוף.<br />ואז באה אותה כניעה, אותו שחרור שליטה שאנחנו כל כך צריכות כדי לחצות בשלום את שעות הלידה. במקביל לכניעה הזו נזכה ברגיעה עמוקה, בקבלה את התהליך כפי שהוא, בלי להתנגד לו או ללחום בו. וראה זה פלא- גם הכאבים פוחתים ופתאום נוכל להתמודד איתם ונספוג את חווית הלידה עם כל העוצמתיות שבה. כאן המקום להשתמש בטכניקות שהיוגה מלמדת. נשימות, קולות, תנוחות, כל אלו מזכים אותנו בהקלה בזמן צירים ובמנוחה שלמה בין ציר לציר- ואז אפשר לחוות את הלידה ואת הימים שאחריה בשלווה, מתוך מקום עמוק של עוצמה ואנרגיה.<br />וגם אם יהיו רגעים של דכדוך- ניתן להם לגיטימציה ונמשיך להיעזר בנשימות ובקבלת ה"יש" בשוויון נפש.<br /><br />* משך ההיריון רצוף שינויים במצב הרוח בשל שינויים באיזון ההורמונאלי. גם בתחושות המוקצנות שעולות בהריון כמו קוצר רוח, כאב, נחת, עונג,- בכולן- נוכל להתבונן באמצעות היוגה תוך הגברת המודעות שלנו אל עצמנו.<br />נכבד את היכולת להרגיש ונבחן את הרגשות דרך הנשימה, דרך המדיטציה ודרך תנוחות היוגה.<br />זה הזמן שהילדה הקטנה שבנו מתעוררת ומבקשת תשומת לב וטיפול. זה הזמן שטראומות או חוויות בלתי מפוענחות עולות ומבקשות להיפתח. זהו הזמן המתאים לבטא אותן, לשתף, לרכך ולהפוך תוך כך לאדם בוגר יותר ושלם יותר- להפוך לאמא. זה הזמן לשכלל את היכולת לאהוב את עצמנו ואז יקל עלינו לאהוב את התינוק שיבוא.<br /><br />* התקשורת עם העובר מתחילה עוד בהיותו ברחם. הנשמה התמימה שלו שבחרה בך לאמא מחוברת לנשמה שלך. הקשר מתהדק כבר מתחילת ההריון, בתנאי שנהיה שקטות וקשובות לו, מעורבות ופנויות אליו- לא רק אחרי שיצא מן הרחם. יותר קל לנו לפנות עצמנו לקשר הזה כבר במהלך ההריון בזכות תרגילי הרפייה, נשימה ותנוחות יוגה ובזכות רגשות חיוביים שעולים כלפי ההריון מתוך שמחת החיים שנוצרת בנו תוך כדי התרגול.<br /><br />* לקראת סוף ההריון מופיעים לעיתים פחדים או אפילו חלומות הקשורים ללידה- זוהי דרכו של הגוף להציף את הפחדים, ובכך לטפל בהם ולאזן אותם. הפחדים נעלמים בד"כ כשהגוף בשל הורמונאלית ללידה ואז מתגברות המחשבות המעשיות יותר- היכן אלד, מי יהיה לצידי בלידה, מה ייתן לי הכי הרבה ביטחון, כוח ורגיעה.<br />היוגה יוצרת בנו ביטחון בגופנו, ביטחון ביכולת הרגשית וביטחון בכושר נטילת אחריות והחלטות.<br />המודעות לנשימה תלווה אותנו הן בלידה והן בימים שאחריה- כמו "קרש הצלה".<br />בימים הראשונים אחרי הלידה תצוף לה האהבה האימהית אל התינוק, אותה אהבה שאין שנייה לה- והיא הפיצוי הגדול לכל התהליך. חשוב לדמיין זאת גם במהלך ההריון בעת ההרפייה והדמיון המודרך. זהו מקור כוח בלתי רגיל להמשך הדרך.<br /><div><br /></div><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030555-773275.JPG" border="0" /><br />הנשימה בהריון:<br /><br />השאיפה שלנו היא ספונטאנית- וכשאנו מערבים בה גם את הבטן- היא גם מלאה. חשוב לנשום ללא מאמץ אבל לנשום נכון.<br />בנשיפה לעומת זאת, אפשר להשקיע יותר, אותה ניתן להאריך ואז נרגעות כל מערכות הגוף כולל מחזור הדם והמערכת ההורמונאלית וגם מתפנה יותר מקום לשאיפה הבאה. בנשיפה ניפטר גם מכל רגש מיותר ונטהר את הנשמה שלנו מפסולת (גם ממחשבות פסולות וגם מתחושות מיותרות). בזמן ההריון עולים עם הנשימות העמוקות רגשות שמחפשים דרך לצאת. תוך כדי הנשימות הנכונות בליווי תנוחות תואמות, נפנה מהגוף כל מה שמיותר לו (כמו במקלחת עם ספוג וסבון), ונכין את הגוף לאימהות המתקרבת.<br />הנשימה היא מראה של הנפש. כשהיא נסערת כך גם הרגש. כשהיא רגועה- כל הגוף והתחושות שקטים. כשהסרעפת נעולה ונוקשה- כך יהיה גם עולם הרגש שלנו, כשהיא גמישה ורכה חיינו יהיו איכותיים יותר: גם הקשר בינינו לבין עצמנו, גם הקשר אל העובר הצומח בקרבנו וגם התקשורת עם המעגלים סביבנו.<br />לכן, אם עולות תחושות בעת תרגול הנשימות, ננסה לבטוח בעצמנו שנוכל להתמודד איתן, ניתן אמון בחכמה של הגוף שלנו ונמשיך לנשום ולחוות. האיזון לא יאחר לבוא.<br />חשוב שנבטא את המחשבות שלנו לאחר מכן גם בדו- שיח אישי- פנימי וגם עם אדם קרוב. אם עולה בכי, ניתן לו לצאת בידיעה שזהו חלק מהתהליך שלנו להתנקות לקראת האימהות. תמיד נדע שאמא אדמה תומכת בנו בגוף וברגש. רצוי מאוד לעשות מדיטציה עם הדמייה חיובית כלשהי כדי לסייע לתהליך ההיתנקות אם הוא קשה.<br />אפשר למשל לדמיין שאת יושבת על אדמה חומה וטובה שתומכת באגן שלך תמיכה ללא סייג. דמייני שורשים משתרגים מתוך עצמות הישיבה שלך אל תוך האדמה, את ממש רואה בדמיון את השורש מחפש דרכו בין רגבי האדמה. ובשאיפה- את מקבלת מתוך השורשים, מתוך כל השפע שיש באדמה הפורייה הזו- את כל מה שאת זקוקה לו ומעלה את השאיפה לאורך עמוד השידרה עד הראש ועד בין הגבות.<br />בנשיפה- את מוציאה את האוויר מהאף סביב הבטן ושוב אל האדמה. כך את יוצרת נתיב נשימה אליפטי סביב הגוף, סביב ההריון, סביב המוח וביחד עם האנרגיה של האדמה.<br />קיימים אין- ספור סוגים של הדמיות מודרכות חיוביות לטובת רווחת הגוף, הנפש, המחשבה וההיריון. כדאי מאוד לתרגל סוגי נשימה מרגיעים ומאזנים מידי יום לצד הדמיון המודרך.<br />* נשימה בלידה:<br />אחרי כל תקופת התרגול בהריון רצוי שבלידה נסמוך על האינטואיציה של הגוף. נזנח כל מחשבה ותכנון ונניח לאינסטינקטים שלנו לפעול. אפשר ורצוי להתמקד בהקשבה לנשימה הספונטאנית תוך שאנו מנסות להדגיש את הנשיפות הארוכות ואז מייד נרגע ונרפה מכל מיני "אחיזות" מלחיצות.<br />חשוב שלא נעצור נשימה בעת כאב. ככל שנתרגל נשימות בחדשי ההיריון, הגוף יוכל להשתמש בידע הזה בזמן הלידה ואז הגוף ישתף פעולה עם תהליך הלידה ולא נגדו.<br />רצוי להשמיע קולות בזמן צירים, זה משחרר כאב. לכן נתרגל בזמן ההיריון נשימות קולניות ואז יהיה לנו יותר קל להשמיע אותן גם במהלך הלידה. ככל שנתרגל נשימות בהריון, הגוף ידע בלידה לבחור את הנשימה הנכונה לנסיבות המשתנות.<br />הנשימה מרגיעה, משחררת, מעמיקה מודעות בינינו לבין התחושות שלנו ובינינו לבין העובר שיהפוך עוד מעט לתינוק.<br />בעת התרגול בזמן ההיריון התאום בין נשימה לתנוחות יוגה יוצר קואורדינציה וסימטריה בריאה בגוף, עוצמה ונחישות בשלד ובשרירים וכוח נפשי לצד אמונה ביכולת שלנו.<br />עם הנשימות נעלמים הנוקשות והמתח, ניבנה חיבור שלם יותר אל אמא אדמה, משתפרת היציבה וגוברת הרווחה הפיסית והרגשית תוך מיקוד ובהירות החשיבה, תוך חיבור אל הגרעין המרכזי בגוף אל ה"ליבה".<br />ההורמון אוקסיטוצין או בשמו הסימפטי יותר "הורמון האהבה"<br />הוא-הוא המנחה את הקצב השפוי בהתפתחות תהליך הלידה. נשימות מלאות מטפחות אותו. מתח ותסכול מעלים את רמת האדרנלין שהוא ה"אויב" של הורמון האהבה. לכן המטרה שלנו בשימוש בנשימות היא לאזן בין שני ההורמונים הללו ולטפח אווירה של שקט, ביטחון ואמונה בתהליך.<br /><br /><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; WIDTH: 320px; CURSOR: hand; HEIGHT: 240px; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030554-755225.JPG" border="0" /><br />תרגילי נשימה:<br /><br />1). התבוננות בנשימה הספונטאנית- מבלי לשלוט בה, מבלי לשפוט אותה.<br />2). תוך כדי ההתבוננות הנ"ל, כל פעם שננשוף ונרוקן את הריאות נרגיש השתרשות אל האדמה. נעצור שנייה ונביט פנימה אל תוך הגוף, נדמיין שורשים משתרגים אל מעבה האדמה ואז באה השאיפה. ( כתפיים רכות, סנטר אסוף טיפה, עורף ארוך, גב זקוף.) תוך ריכוז בעמוד השדרה נוצרת התארכות בשאיפה והשתרשות בנשיפה. המון מקום מתפנה לעובר ברחבי הבטן, עמוד השדרה תומך בהריון ומשרה אליו אנרגיה ורצפת האגן כמו ערסל שאפשר לסמוך עליו.<br />3). בשכיבה על הגב, ברכיים כפופות, כפות רגליים ברוחב האגן, נשימות יוגה מלאות: שאיפה 4 שניות אל הבטן, החזה ועד הכתפיים ונשיפה 8 שניות תוך ריכוך הבטן שמתרוקנת תחילה- אחריה החזה מתרוקן מעצמו. אם לא נוח הקצב הזה נמצא קצב דומה ונשמור עליו בעקביות. לכל אורך התרגול הזה נרגיש שהעובר נושם איתנו. ניתן לשלב עם הנשימה הזו תרגול של השרירים הטבעתיים בתחתית הגוף תוך תחושת חיבור בין הסרעפת לרצפת האגן.<br />4). בישיבה זקופה: נשימת נחיריים מתחלפת: נחיר ימין (הא)= שמש,הכוח היאנגי, הזכרי שבנו. נחיר שמאל (תא)= ירח, הכוח הייני, הנקבי שבנו. זוהי נשימה המאזנת את האנרגיות בגוף, מאזנת את שני צידי המוח, את הגוף עם הנפש, את המחשבה עם הרגש. חשוב לתרגל את הנשימה הזו בבוקר אך אפשר גם לפני השינה (בלי עצירות נשימה).<br />בתום תרגול הנשימה המתחלפת רצוי לשהות בישיבה הזקופה להניח ידיים על הבטן התחתונה ולנשום נשימות יוגה מלאות ביחד עם העובר.<br />5). בחודש האחרון להריון אפשר לתרגל שאיפות מהאף ונשיפות מהפה כהכנה ללידה עצמה. כתרגול לזמן צירי הלחץ ניתן לקטוע את הנשיפות מהפה מספר פעמים בכל נשיפה.<br />6). שאיפה ספונטאנית ומלאה אל הבטן ואל החזה ובנשיפה נשמיע את האות "שין" עם שפתיים קפוצות. הנשימה הזו משחררת את הסרעפת שבין הטבור לחזה, מרגיעה את מקלעת השמש ואת הגב התחתון גם בזמן הצירים. בהשמעת ה"שין" נוצר ניתוק מן הסביבה (חדר לידה, צוות רעשני) והתכנסות פנימה לתהליך הלידה.<br />7). שאיפה עמוקה כנ"ל ובנשיפה נשמיע את אחת ההברות: או•/ אה/ אה/ אי או- "אום": כל זאת בקול מאוד נמוך קרוב לתדר של שתי הצ'קרות התחתונות הפעילות בלידה.<br />כשנתרגל את ה"אום" בנשיפה, נשמור על מבנה אליפטי בחלל הפה (כאילו יש לנו ביצה עומדת בפה) גם ב"או" וגם ב"מם" כשהשפתיים נוגעות במרומז זו בזו.התדר של ה"אום" מתפזר בחלל הרחם ויוצר ויברציה שהיא נעימה לעובר וגם לנו. הרטט הזה משחרר גם את הסרעפת וגם את רצפת האגן. כמו כן ה"אום" משפיע על זרימת האנרגיה לכל אורך המרידיאנים (ערוצי האנרגיה) בגוף כולו כולל חוט השדרה.<br />8). נשימת אוג'יי- שאיפה רגילה ועמוקה מהאף ובנשיפה מהאף נשמיע לחש עדין מהגרון (כאילו לחשנו את האות "הא" אבל עם פה סגור). הלחש הזה מנתק אותנו מהסביבה ומאפשר לנו להתכנס פנימה אל תוך עצמנו. כמו כן הלחש הנעים הזה מאזן מאוד את מערכת העצבים.<br />רצוי להשתמש באוג'יי עם התנוחות שמרככות צירים כמו נענועי אגם בעמידת שש או ריקודי בטן בעמידה עם כפיפה קלה של הברכיים.<br />את מכלול הנשימות הללו רצוי לתרגל גם אחרי הלידה כשהתינוק בידינו בזמן ההנקה כדי לבנות קשר אל התינוק (כמו שיר ערש בשפה שהוא מבין עוד מהיותו ברחם) או בין הנקה להנקה בכדי להעלות את רמת האנרגיה שלנו ולהשיב לנו את החיוניות לטובתנו האישית ולטובת האימהות המתגבשת.<br /><br />שיהיה במזל- טוב.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-5315869477206783255?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-80125987383252774342009-03-24T23:17:00.002+02:002009-04-20T14:55:21.926+03:00<div>חודש לאחר שחגגה את יום הולדתה ה-44 גילתה ליאת שהיא בהריון. כשסיפרה זאת לבעלה, היה מאושר עד הגג. היא לא הופתעה מהתגובה שלו. הוא אבא מסור לארבעת ילדיהם וכבר מזמן מתגעגע לאחוז שוב תינוק בין ידיו. כשהעזו לפנטז חשבו שהתינוק הבא בעולמם יהיה הנכד או הנכדה שביתם בת ה-22 תביא לעולם בשנים הקרובות, או בנם שהשתחרר זה עתה מהצבא.<br />לקח להם חודש לעכל את הבשורה ולהביא אותה אל הפורום המשפחתי המורחב וההריון הפך להיות מעין פרוייקט של כולם. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030556-724013.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; WIDTH: 240px; CURSOR: hand; HEIGHT: 320px" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030556-724002.JPG" border="0" /></a><br />משפחתה של ליאת היא משפחה דתית, כל ערבי השבת מאז תחילת ההריון קבלו משמעות חגיגית יותר וככל שהזמן חלף התפילות נעשו משמעותיות ועמוקות.<br />ליאת הצטרפה לקבוצת היוגה לנשים הרות שאני מנחה בסוללים בשבוע ה-16 להריון ואישיותה, כמו גם ניסיונה העשיר ( 4 לידות קודמות ) היוו ממש מתנה לקבוצה. רוב המשתתפות בקבוצה הנוכחית חוו הריון ראשון וחלקן הריון שני או שלישי, הכבוד לחוות הריון חמישי היה של ליאת ושלה בלבד.<br />זה היה לה המפגש הראשון עם יוגה והיא לא פיספסה אף שיעור. ליאת החליטה לשכלל את הגוף שלה לקראת לידה טבעית, תיקון לארבע הלידות הקשות שחוותה בעבר. אבל להשגחה דרכים משלה ולקטנטנה ברחם חוקי מסע משל עצמה ורק שליש מן ההרפתקה נתון לשליטתנו... לקראת השליש השלישי של ההריון התנפחו לליאת הקרסוליים.<br />השוקיים שלה קבלו מימדים מבהילים. בדיקות שתן ולחץ- דם הראו שאין חשש לרעלת הריון ותנוחות היוגה המיוחדות אותן תירגלה לא רק בפגישה השבועית שלנו אלא גם ביום- יום בביתה, הועילו כל פעם לכמה שעות והפחיתו את הלחץ ברגליים. היא הרגישה נפלא.<br />לקראת השבוע ה- 40 הבטן של ליאת הייתה ע-נ-קית וכולנו חיכינו לבשורה הגואלת. אבל, להשגחה דרכים משלה ולקטנטנה ברחם חוקי מסע משל עצמה... במוניטור אומנם ניראו צירים אבל הם לא היו תכליתיים.<br />ליאת גילתה סבלנות ואורך- רוח ונשמה פנימה אל הרחם וכשהיא מלאת אמון אמונה המשיכה לשכלל את הבשלות שלה, לקראת לידה טבעית.<br />בתחילת ההריון כשלמדנו את נשימות האוג'יי, היא סיגלה לעצמה, במקום הלחש הגרוני, מין זימזום כזה, שונה מהמקור, ואיתו היא חיה בשלום כל משך ההריון. מין "מם" לוחשת כמו ב"אום". כך ליחששה לנו זימזומים כל שיעור, גם בשבוע ה- 42 כשלהפתעתנו הופיעה שוב.<br />אבל, יש גבול לכול תעלול, בתחילת השבוע ה-43 להריון הורה לה הרופא להתאשפז ובאולטרה- סאונד התגלה מיעוט מי שפיר, שיליה "זקנה" וצוואר רחם אחורי וסגור. כשקיבלה מעט חומר מזרז, לא הייתה לו שום השפעה עליה.<br />בלילה ישנה עם בלון פנימי שאמור לעודד פתיחה וקיבלה נר לזירוז צירים ואכן הצירים גברו והייתה ירידת מי שפיר אבל...צוואר הרחם לא זז. ליאת תירגלה תנוחות מיוחדות אותן תירגלנו בקבוצה. תנוחות המקדמות את תהליך הלידה ותומכות בעוברית במסע שלה... היא נשמה ביחד עם הקטנה וערכה איתה כל מיני הסכמים וחוזים. כך נמשך הסיפור עוד יממה, וצוואר הרחם התחיל להימחק אבל הפתיחה לא התקדמה, גם זירוז נוסף לא הועיל וליאת כינסה צוות חשיבה- בעלה והרופא הקשיבו לה רוב קשב. היא הרגישה עייפה וסחוטה אבל נחושה ואסרטיבית. נגמרו לה כל הפטנטים להקלת הצירים, את כל הלחשים, הזימזומים והתנוחות כבר ניצלה עד תום וכל מה שרצתה עכשיו היה ניתוח קיסרי: "להשגחה דרכים משלה" אמרה לבעלה "ולקטנטנה ברחם חוקים משל עצמה"... הרופא הסכים איתה שההחלטה נבונה ותוך שעה הייתה היפיפייה, 3.750 ק"ג, מונחת על החזה שלה קרוב ללב כשהבעה של ניצחון, שביעות רצון ונחת על פניה- כך תיכננה הקטנטנה את הפריצה שלה אל העולם, ואל המשפחה הנהדרת שמצפה לה בכליון עיניים. להשגחה דרכים משלה... מזל גדול! מזל טוב!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-8012598738325277434?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-47400086541384416172008-01-20T13:38:00.000+02:002008-01-28T14:51:17.510+02:00<span style="FONT-WEIGHT: bold">סיפורה של לידה מנצחת</span><br /><br />ארבל מספרת על התהליך הלידה של נגה ואני מביאה את הסיפור שלה כפי שכתבה אותו לבנות בקבוצה: מרגש, פתוח, ישיר ומלא כנות. וכך היא מספרת:<br /><br />נגה נולדה לפני שבועיים, כל-כך הרבה קרה מאז, לכולנו נדמה שהיא איתנו כבר שנה. האמת היא שבאמת כבר שנה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, של נדב בעלי ושל אחיותיה סיוון ועדי. אבל בעיקר היא חלק ממני, יום יום, שעה שעה במהלך ההריון כולו. הדו-שיח שמתנהל בינינו עכשיו הוא המשך ישיר לדיאלוג הבלתי-פוסק שהתנהל בינינו במשך 40 שבועות בדיוק.<br />כמו כל סיפור לידה, גם הסיפור הזה הוא סיפור לידתה של ברית חדשה עם נגה שלנו, סיפור לידת העיניים המספרות שלה, הידיים הקטנטנות המגששות שלה, הרוגע הטבעי שבה והצורך האינסופי שלה בהגנה ובאהבה. אבל בלידה הזו נולדה גם האמא שלה ושלא כמו בלידות הקודמות, את סיפור הלידה הזו אני מרגישה שאני צריכה לספר, כי זהו סיפור של ניצחון. סיפור של ניצחון להקשבה העצמית, ניצחון לדיאלוג הפנימי והניצחון הפרטי שלי – החיבור שלי לגוף. הגוף הפרטי שלי שמנסה כבר 30 שנה לנצח וסוף סוף מצליח. החיבור לכאב, הקבלה של הכאב וההקשבה פנימה לעומק.<br />סיפור הלידה של נגה מתחיל בעצם בלידתה של אחותה עדי (סיוון נולדה בניתוח קיסרי) והוא כרוך בו בחבלים שלא ניתן להתירם. שתי ילדות קסומות שעברו באותה תעלת לידה, האחת פילסה דרכה בכאב ובאומץ, חצבה, סיכלה ופילסה, ואילו אחותה עברה בתעלה כמנצחת!<br /><br /><div><div><div></div><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leaning-over-758656.jpg" border="0" /><br />את עדי ילדתי בזעקות שבר של חיה פצועה ואת נגה בשאגות עצומות של אריה. נשמע לא הוגן אבל בעצם שתיהן חלק מלידתה של ילדה אחרת, אמא שלהן, ולכן חלקים בלתי נפרדים מאותה הלידה.<br />וכך זה קרה.<br />הבשורה הגיעה, איך לא, אצל מינה. באותו יום מינה ביקשה שנעביר את השיעור הפרטי השבועי שלנו באופן חד פעמי לשעת בוקר כי בעלה מתכנן לה ארוחה במסעדה בערב. היה משהו מיוחד וחגיגי בשיעור פרטי על הבוקר בלי למהר לשום מקום. את ההרפיה בסוף השיעור כבר היה לי קשה לעשות בשכיבה ולכן מינה נתנה לי את "כרית הכבוד" שלה, הכרית עליה היא יושבת במדיטציות שלה.<br />בדמיון מודרך היא שלחה אותי למחוזות רחוקים... ישבתי על שפת נחל ובהיתי במים השקופים שזורמים להם בנחת. על המים נישא לו עלה, משייט על המים בשלווה, באדישות ואני מביטה בו, בשוויון נפש מוחלט, בשקט, כך אני מביטה גם בענף שהמים נושאים, סוחפים הלאה. אני מביטה בענף בנחת עד שהוא נעלם. מינה מתארת ואני חשה... וכך סוחפים להם המים הזורמים את העלים והענפים ללא שליטה, ללא החזקה, ללא היאחזות בכלום...<br />ופתאום... הרגשתי שמתחילים לזרום בי מי השפיר... אוי, נבהלתי, מה עם "כרית הכבוד"? אני מרטיבה למינה את הכרית שלה... לא, לא יכול להיות. זהו כנראה הדמיון שלי שחש את זרזיף המים של הנחל. התעלמתי.<br />נפרדתי ממינה בחיבוק חם, היא איחלה לי שקט והקשבה פנימה, ביקשה שלא אצור קשר עם המשרד כהרגלי ואמשוך את התחושות הנעימות ביני לבין עצמי, ביני לבין הקטנה, איתי לאורך כל היום.<br />כשהגעתי הביתה בנסיעה קצרה, כבר היה ברור לי מה קורה. התקשרתי לנדב וביקשתי שיחזור הביתה כי ירדו לי המים. כעבור מספר שעות כבר הייתי מאושפזת בלניאדו וחיכיתי לצירים שיבואו. אבל לגוף חוקיות משלו...<br />משבוששו הצירים חזר נדב הביתה אל הבנות, רחץ, האכיל, השכיב אותן לישון והשאירן בידיה הנאמנות של אמא שלי.<br />באחת-עשרה בלילה התחילו צירים ואני במחלקת יולדות הישנונית של לניאדו, בחדר צפוף עם עוד 3 יולדות שזקוקות כמובן למנוחה ולשקט, מנסה למצוא דרכים יצירתיות איך לשרוד את הצירים. עמידת שש על המיטה ונענועי אגן, לחשושים בזמן הציר, מנוחות בין ציר לציר עם ישבן על העקבים, המיטה קצת חורקת והשכנות שלי לחדר חורפות.<br />באיזשהו שלב יצאתי למסדרון. אמצע הלילה, אני ועוד יולדת בהריון ראשון שלה מסתובבות הלוך וחזור במסדרון של המחלקה, מידי פעם חולפות אחת מול השניה, חיוך קטן, מילת עידוד ואז בא ציר לאחת מאיתנו, תוקף והולך לו... אני עם ה"אוֹם" וה"שששש" של מינה, קצת גלגולי אגן ועוד כמה תנוחות שהיו מביכות אותי מאוד בימים אחרים, והיולדת השניה עם עוויתות של כאב, בלי שום קשר לגוף שלה, לא מבינה מה קורה לה.<br />באיזשהו שלב הגיע בעלה, חסר אונים לחלוטין, מסתכל על אישתו הכואבת ולא יכול לעזור. הבאתי לה כוס מים והיא הייתה כל-כך אסירת תודה! בעלה קלט את הטריק והתחיל לרוץ ולהביא לה כוס מים, שוב ושוב, ושוב...<br />כבר מחצית השעה אחרי חצות והתחלתי לחשוש שנדב יפספס את הלידה כי התחושה שלי אמרה שזה לא יתמהמה עוד הרבה. הצירים, עדיין היו איתי ולא נגדי. עדיין קיבלתי אותם בזרועות פתוחות, באהדה.<br />כעבור שעה הגיע נדב, כמו מלאך גואל. אני לא יודעת איך הייתי ממשיכה "לקבל" את הצירים בלי העזרה שלו, ההקשבה האבסולוטית שלו, השקט שלו.<br />בינתיים, בבית, שתי הבנות ערות לחלוטין (וכך היה כל משך הלידה ועד הבוקר כפי שיסופר אח"כ), עורכות פיקניק בסלון בניצוחה של אמא שלי.<br />בשתיים וחצי ירדנו לבדיקה והמיילדת מכריזה על פתיחה של ארבע אצבעות ו"יאללה לחדר לידה"!<br />הפנו אותנו למרכז הלידה הטבעי ומכיוון שמהר מאוד התברר שאין כבר זמן לקרוא למיילדת הכוננית של מרכז הלידה – זכינו במיילדת מקסימה בשם איריס. השעה הייתה כבר רבע לשלוש וצירי הלחץ החלו. מתוך הערפול וההתכנסות שמתי לב שהדולה שלי הגיעה, אבל מלבד נדב שלצידי והשאגות שלי, לא ראיתי ולא שמעתי אף אחד. לא את המיילדת, לא את הדולה, לא את החדר. הייתי בתוך עצמי עם נדב, עם הקטנה.<br />בשלוש ורבע נגה שלי יצאה ממני והונחה לי על הלב. אהההה... איזו הרגשה מופלאהההה... אמרתי לה: "שלום לך, הזמנתי אותך ובאת אליי קטנה שלי, בדיוק בתאריך המיועד, לאור יום חמישי לקראת שבת, כשכולנו ערים ושותפים, נדב, אני, עדי וסיוון". <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida1-701310.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida1-701308.jpg" border="0" /></a><br />בדיעבד, קצת התעקשתי מדי להישאר בעמידת שש כל משך צירי הלחץ. המיילדת ביקשה שאשכב על הצד עם רגל אחת עליה וכך אולי נמנע מחתכים (העור שלי דקיק ועדין ואני תמיד "נקרעת"), אולי בשל אותה התעקשות נאלצה המיילדת לחתוך חתך קטן והתפירה הייתה לא נעימה כל-כך.<br />הדולה נעלמה כלעומת שבאה עם התיק שלה סגור כפי שהיה, פשוט לא היה לי שום צורך בתמיכה שלה, שלא באשמתה כמובן. הדולה האמיתית שלי הוא נדב.<br />על השהייה במחלקת יש לי רק מילים טובות, כולם אפשרו לי שם ללכת בדרכי שלי בכל פן וכיוון, הטיפול בנגה היה מקסים וגם השחרור המוקדם.<br />נדב חסם את כל השיחות והביקורים ואת כל העולם עבורי, כי באמת לא יכולתי להכיל יותר כלום. למחרת הלידה באו הבנות וביחד הענקנו לנגה את שמה וחזרנו הבית משפחה של חמש נפשות. מחומש. שלוש בנותיי בספסל האחורי, אחת חורפת, שתיים נישאות על גלי האדרנלין והאושר, מקרקרות סביבה ומאושרות שאנחנו שוב ביחד, חשות ענקיות לנוכח אחותן הזעירה וחסרת הישע ובעיקר כמו שמינה אומרת: "שופעות אהבה".<br /><br />עכשיו אנחנו פה, שתינו, היא ואני. שקט פה מסביב ובין הציוצים של הציפורים אנחנו עדיין מנסות לפענח אחת את המקצבים של השניה.<br />את עדי אנחנו מביאות הביתה כל יום באחת (איזה כיף!), את סיוון בארבע ונדב חובר למשפחה בחמש-שש.<br />אני מרגישה שעוד צפויה לי דרך בניסיון לעבד את הלידה הזו, כי היא הייתה חוויה מדהימה ומטלטלת כאחת וגם עכשיו, אחרי שבועיים, העוצמות שלה ממשיכות להלך עליי קסם.<br /><br />~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~<br /><br />עברו שלושה חודשים מאז ארבל ילדה את נגה ואני מוצאת במייל שלי נושא חדש: "פתק למינה שלי", נכנסתי לתוכן ובחלוף להן השורות הכתובות מלאו עיני עוד ועוד דמעות. אני מרשה לכם להציץ ב"פתק" שארבל כתבה לי, בהסכמתה כמובן:<br /><br />מינה יקרה לי כל-כך כל-כך (רציתי לכתוב "מינה שלי", אבל אני צריכה להזכיר לעצמי כל הזמן שלא לנכס לעצמי אותך ואת מה שהענקת לי).<br />הבוקר, יחד עם נגה הקטנה שלי, העירה אותי קרן שמש תמימה, הקישה לי על הכתף ולחשה לי שעם כל הכבוד לאינטליגנציה שאני מייחסת לעצמי, אז אין לך, למינה "שלי", כל דרך לדעת על השיחות שאני מנהלת איתך ועל כל המילים שאת לוחשת לי כל הזמן באוזן. ואפילו את, עם כל הכוחות המיסטיים שלך, לא יכולה לנחש את כל מה שאני רוצה שתדעי. אז רק בשביל הסיכוי שאת לא מנחשת או צופה חלק ממה שהייתי רוצה שתדעי, החלטתי לנסות לכתוב ולהעביר לך את זה, בעצם רק עד הפגישה הבאה שלנו, שאין לי ספק שתיקרה.<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida3-752939.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida3-752937.jpg" border="0" /></a>כמובן שהיה לי ברור כל הזמן שאבוא אלייך בוקר או ערב אחד, עם נגה, עם עדינונת ועם סיוון, עם המון אושר חדש-ישן ועם סלסילה עמוסה בסיפורים ובתודות, בחיבוקים ונשיקות, בהנחה שאני אכן אצליח לחבק ולנשק אותך, כי זה, מי כמוך יודעת, לא ממש טריוויאלי עבורי, לחבק ולנשק.<br />אבל עדיין לא הגעתי אלייך ואני חושבת שזה בגלל שאת פשוט איתי כל הזמן, מדברת אליי מכל כיוון, מהצד, מלמעלה, אל תוך העיניים וגם מתוך עמוד השדרה.<br />את עמוד השדרה אני מותחת מדי פעם כדי לרווח בין חוליות אלו או אחרות.<br />ובין החוליות שלי, כמו בין אבני הכותל המערבי, דחוסים המון פתקים קטנים, מאירים, של דברים שאמרת לי ונצרתי מיד, של דברים שאמרת לי והחלטתי שאנסה מתישהו להבין אותם, של המון אהבה, אמון וחופש שהענקת לי.<br />אמון בגוף שלי, אמונה שהגוף שלי יכול. לא יאומן! אפילו לכתוב את זה אני מסוגלת! הענקת לי אמונה ביכולות שלי, בכוח הפיזי שלי לעבור לידה. והגוף לא הכזיב לרגע כי את לא הרשית לי להאמין שהוא יכזיב.<br />מי יודע? אולי אני אוכל אפילו לקבל אותו או "חס וחלילה" לאהוב אותו מתישהו? את הגוף הזה שלי.<br />ורוח נתת לי, רוח עדינה, נשית ויציבה, שנושבת לי בגבי ומסיעה אותי קדימה.<br />אני חייבת להאמין שלעולם לא אאבד את הרוח הזו, שהיא תמיד תהיה מאחורי, אחרת אני עלולה למעוד, לשכוח, להיחלש.<br />ואימהוּת נתת לי. מפחיד אותי לכתוב את זה, אבל זה נכון. היית בשבילי כל מה שארבל הילדה וארבל הנערה וארבל האישה וארבל האמא הייתה צריכה.<br />קיבלת אותי... לא שפטת אותי... קיבלת אותי ולא מלמעלה ולא ממקום של איסוף השברים, אלא מתוך מבט ישיר וכל-כך כן.<br />נגה היא שלי. אותה שום דבר לא יוכל לקחת ממני לעולם. ובין היתר, היא הביטחון שלי שאת איתי, תמיד, בין כל המהמורות והטלטולים, האושר והפחדים הגדולים.<br />את חסרה לי ונמצאת איתי בעת ובעונה אחת ואני מקווה שלא תיבהלי ממה שאת עבורי, אבל בעצם קשה להבהיל אותך, נכון? ובעצם – את הרי בשביל כל-כך הרבה נשים...<br />אני מאוד אוהבת אותך ואפילו מחבקת ומרשה לעצמי גם לקבל חיבוק ממך.<br />שלך – ארבל.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-4740008654138441617?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-18885295314661191392008-01-18T13:56:00.000+02:002008-01-28T14:54:54.810+02:00<div><div><div>רונית החליטה שהפעם זה יהיה שונה. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/orna2-754916.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/orna2-754914.jpg" border="0" /></a><br />את הילד הבכור ילדה בניתוח קיסרי ואז חשה שאכן יילדו אותה אבל היא בעצם לא ילדה. בלידה השניה ביקשה אפידורל כי אפסו כוחותיה אחרי לילה ללא שינה ויום ארוך בעקבותיו – ואז הרגישה שהיא פשוט ממלאת אחר הוראות המיילדת מבלי לחוש דבר. הפעם, כך החליטה, הכל יהיה אחרת.<br />ראשית חכמה הצטרפה לחוג יוגה לנשים הרות שאני מקיימת בסוללים, הקפידה לבוא לכל השיעורים ואפילו התמידה בתירגול יום-יומי בבית של רצף תנוחות ונשימות על-פי הנחייתי.<br />התחושה הטובה בעת ההריון ושיכלול הקשב אל המתרחש בגוף הגבירו בה את האופטימיות לקראת לידה שונה.<br />בשבוע 37 להריון אובחן בבדיקת אולטרה-סאונד מיעוט מי שפיר ורונית התבקשה להיות בביקורת של בית החולים בו היא עתידה ללדת. כשנבדקה שם שבוע לאחר מכן התבקשה לנוח ולשוב ולהבדק בשבוע 39. אבל הימים ימי טרם-פסח ורונית ,שהיא אישה מאמינה ודתית היתה עסוקה בקירצוף הבית והעלמת החמץ והקינון המסורתי של השבועות האחרונים להריון קבל בשל החג מישנה תוקף. את האמבטיה הלבינה במכוון כדי להשתמש בה בשעות הראשונות של צירי הלידה לכשיגיעו.<br />יום לפני ליל הסדר, כשהאמבטיה בוהקת וממתינה לה , קפצה רונית לרגע לביה'ח לביקורת.<br />להפתעתה אובחן מיעוט קריטי של מי שפיר והיא התבקשה להשאר בהשגחה ולתת הסכמתה לזרוז.<br />לרגע הרגישה רונית כאילו השמים נפלו עליה...מה קורה עם כל התכניות ללידה טבעית ומושלמת?...מה יהיה עם ליל הסדר?...מה יקרה עם ילדיה בחג?...והיא בכלל השאירה בבית את התיק שהכינה לאישפוז ובעלה כרגע בעבודה והילדים בגנים...ומה עם האמבטיה שהבריקה בחריצות?...אולי כדאי שתלך הביתה לחג ותחזור בעוד יומיים...<br />היא הרגישה כל-כך מבולבלת שהבכי פשוט פרץ בלי מחסומים. רופא חמוד ששוחח איתה הצליח להרגיע אותה כשאמר שהיצור המתוק שעומד להיוולד מרחמה ראוי לחיות 90 שנה עלי אדמות וחבל לסכן 90 שנות חיים רק בגלל יומיים של חג.<br />רונית נרגעה מעט, חזרה אל האופטימיות נטולת הציפיות אותה תירגלנו במשך חודשים וכשהגיע בעלה הרגישה שהשפיות הגיעה איתו. הם יצאו לטיול רגלי קצר בפארק, היא שיתפה אותו בהתלבטות ושוב השפיות ניצחה. חלוקת התפקידים היתה כזו שהוא נוסע להביא את התיק מהבית ולפזר את הילדים בין הסבתות והיא חוזרת לחדר לידה לקבל זרוז. הוא גם הבטיח לנסוע מהר אבל בזהירות.<br />שתי המיילדות שחיכו לה בחדר הלידה מאד אהבו את ההחלטה ליזום לידה במצבה והדריכו אותה כיצד לעסות את הפטמות כדי ליצור צירים קטנטנים, מין טסט שעושים לעובר כדי לבחון את מידת המוכנות שלו לצירים. אם העיסוי לא היה מעורר צירים הן תיכננו לתת לה מעט פיטוצין ואז לראות את התגובה. הטסט עבר בשלום ורונית קבלה ב"מתנה" בלון קטן עם קטטר שמוכנס פנימה אל תוך גופה כדי לגרות את צואר הרחם להיפתח טיפה לקראת הזרוז.<br />כך ישנה כל הלילה ובבוקר כשהבלון נפלט מעצמו השמחה היתה רבה – סימן שיש פתיחה של 3-4 ס'מ. עכשיו היתה כשירה לקבל פיטוצין.<br />הצירים שלא אחרו לבוא היו לדבריה ניסבלים. היא זכרה להניע את האגן בתנועות סיבוביות גם בעמידה ליד המיטה וגם על הכדור, היא הרגישה שנכון לה "להוריד" את האנרגיה לאזור החיק ולכן תירגלה תנוחת כריעה עם נשימות יוגיות מלאות. היא דמיינה שכל התאים בגוף שלה נושמים כמו כל ההיקף שלה והעובר נושם איתה.<br />עם כל נשיפה בזמן ציר השמיעה את האות "ש" ארוכה-ארוכה וריככה בתודעתה את הגב התחתון כאילו פיזרה בו אבק כוכבים שמפוגג את הכאב.<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030553_resize-799062.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030553_resize-799059.JPG" border="0" /></a>מרחב תנועה רב לא היה לה בשל היותה מחוברת גם למוניטור וגם לפיטוצין אבל שום מיגבלה לא מנעה ממנה , אפילו בשלב הזה ובתנאים הללו , להפוך במחשבה שלה את הלידה , שהתחילה קצת "עקום" לטעמה, לחוויה שיכולה להתפתח ולהיות מיוחדת, חיובית ומשקמת. כשהניחה את האגן שלה על העקבים ואת המצח על ערימת כריות , ביקשה מבעלה עיסוי בגב התחתון. איזה כיף. זה היה כל-כך נכון לה העיסוי האוהד הזה. מצד אחד התנוחה עודדה את צואר הרחם להימחק ולקדם את העובר בתעלת הלידה ומצד שני העיסוי היה נעים ומרגיע כמו משכך כאבים...<br />אחה'צ הגיע פתאום אביו של בעלה עם צלחת ליל סדר, בקבוק יין וחבילת מצות , איחל להם הצלחה ומיהר לחזור אל הנכדים לפני כניסת החג. וכאילו ניתן האות , פקעו לה המים ורונית ממש פינטזה איך המיילדת משחררת אותה מהזרוז.<br />אבל, הפתיחה היתה רק 5 ס'מ והעידוד היחיד בא מכיוון ההודעות שקבלה ללא הרף בסלולרי שלה מכל חברותיה שהעבירו מסרים, ברכות ואיחולים לפני כניסת החג. כולן הודיעו שהן מתפללות למענה והיא היתה נרגשת.<br />בעלה אירגן לה נרות להדלקה והזדהה איתה כשברכה "שהחיינו"...האוירה היתה מאד מיסטית וברקע התנגן לו דיסק של מוסיקה שקטה אותו הביאו מהבית.<br />כשהמיילדת ראתה שאין התפתחות גררה את המיטה לפתח חדר הצוות בו נערך ליל הסדר. בהשפעת גאז צחוק שקיבלה שרה את ארבע הקושיות ותהתה כמה שונה הלילה הזה מכל הלילות. בעמידת שש עם תנועות אגן בזמן ציר הקשיבה לשירת "והיא שעמדה"...עוד 5 שכטות של גאז צחוק ומשהו בה ממש השתחרר. היא ניתלתה כשבתי השחי שלה מעל ראש המיטה המורם (זה כמעט כל מה שיכלה לעשות עם חיבור לפיטוצין ולניטור פנימי) וצעקה בטונים נמוכים מאד "אום" עם כל נשיפה.<br />בשיעורי היוגה הצעתי לה ללחוש "אמן" כשכולנו השמענו "אום" כי ראיתי את המבוכה שלה לשמע ההסברים שלי ביחס ל"אום". אבל עכשיו מסתבר שהגוף שלה עשה בחירה והאינסטינקטים החייתיים ששיחרר גאז הצחוק בחרו ללכת עם הגוף ולצעוק בקולות עמוקים את ה"אום" היוגי ללא שום עכבות.<br />רונית הרגישה שיחרור אדיר בעקבות הנהמות שהשמיעה כאילו הכריזה על יציאה מעבדות לחרות. הנה היא בוחרת לידה אחרת...ואז עברה בה מחשבה שגם בני ישראל שיצאו משיעבוד לחרות היתקשו לצאת ממצרים כמו העובר המתוק שנברא ברחמה ועתיד לצאת לאויר העולם. גם הם היו זקוקים לזרוז ולדירבון כדי לזכות ולהפוך לעם חופשי.<br />ולפתע, כמו קריעת ים סוף הרגישה את ההתברגות הפתאומית של הגוף העדין שבתוכה אל תוך תעלת הלידה ומיד הופיעו צירי לחץ.<br />"לאט-לאט" לחשה לה המיילדת , "שלא תיקרעי לי". וכך, תוך שיתוף פעולה אחרי 4 צירי לחץ נולד תינוק יפהפה. בעלה ניתק את חבל הטבור והניח את הרך הנולד על חזה.רונית הרגישה שרוח אלוהים שרתה שם באותו רגע. לא היה גבול לאושרה.<br />האיחוד עם התינוק היה קצר כי הוא בלע קצת מי שפיר והשתעל קלות לכן נלקח לחדר תינוקות לטיפול.<a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030555_resize-737634.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030555_resize-737631.JPG" border="0" /></a><br />בינתיים פינו אותה לחדר צדדי ובעלה פתח את צלחת ליל הסדר, את המצות והיין ושניהם קראו בהתרגשות את סיפור יציאת מצרים, סיפור בריאת העם מתוך עם אחר בדיוק כמו הבריאה שחוו זה עתה. "אני ולא מלאך" כך אישרה לה ההגדה שלא היא לבדה היתה אחראית על מהלך הלידה אלא רוח האלוהים ששרתה מעל הארוע כולו . "אני ולא מלאך".<br />בעלה הישקה אותה כוסית יין מעל עגלת הנירוסטה של ביה'ח ומתוך המתיקות של היין שחילחלה בה הרגישה שהלידה המבורכת הזו היתה כמו "נביעה" של מים חיים מתוך אמא- אדמה והחליטה לקרוא לתינוק "מעיין".<br />כשיצאו כעבור יומיים הביתה מאושרים ומלאי הודייה ברכו את כל חמשת משמרות האחיות והמיילדות שהכירו תוך שהותם בביה'ח והודו שבכל זאת היו גם מלאכיות בשטח ולא רק השגחה עליונה...<br />היום כשדיברנו רונית מכווצת כולה, הסרעפת, הצלעות, הרגליים, כל הגוף כאילו עבר זעזוע, התרסקות וברוך השם ניבנה עכשיו מחדש.<br />רונית מרגישה שבחיבור המחודש בינה לבין בעלה יש עומק מיוחד במינו, קשר שלא יסולא בפז שכולו בזכות הלידה המיוחדת.<br />כשדיברנו שוב אחרי הברית סיפרה שגם הקשר אל התינוק מיוחד ושונה בזכות החווייה האיכותית של לידתו. מזל גדול. מזל טוב.</div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-1888529531466119139?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-20757806248243235332008-01-18T13:54:00.001+02:002009-04-20T14:57:07.501+03:00<a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030559_resize-774959.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030559_resize-774956.JPG" border="0" /></a>בערב השתתפה מירב בשיעור היוגה השבועי שלנו. במהלך השיעור, שמתי לב, שגמישות מפרקי הירך שלה השתפרה פלאים. שאלתי אותה אם גם היא מרגישה כך, ולדבריה, בערב הקודם, ממש הקסימה אותה התחושה שבבת אחת "נפתחו" לה מפרקי הירך – כאילו פקע שם משהו.<br />התופעה הזו היא אחת ממבשרי הלידה, עליה אחראי המערך ההורמונלי, ותרגול היוגה תומך בתהליך.<br />מירב היתה בסוף השבוע ה-39, עם הערכת משקל של 4 ק"ג. בהריון הקודם שלה, שגם במהלכו תרגלה איתי יוגה, ילדה בלידה טבעית בן במשקל 4.600 ק"ג. זו המומחיות שלה.<br />מכיוון שהיה ברור לנו שזהו השיעור האחרון לפני הלידה, שיחזרנו ביחד את הנשימות המקלות והתנוחות המזרזות, וכל יתר הבנות תרגלו לכבודה ולטובתן.<br />בסוף אותו שיעור, הדרכתי הרפיה עם מנטרות אופטימיות לקבלת הלידה בשמחה, לאהבה עצמית, ולבטחון ביכולת הגוף והנפש לחוות את הלידה כאירוע חיובי ועוצמתי. שלחתי את הבנות על כנפי הדמיון לשדה פרחים לבנים, בו הן צועדות בריחוף עם התינוק שעתיד להיוולד.<br />כל הקבוצה ליוותה את מירב בברכות ובחיבוקים. ידענו שבימים הקרובים תתרחש הלידה ונשאנו אותה כל השיעור על כפיים באהבה ובתמיכה.<br />יש משהו "שבטי" בקבוצה של בנות בהריון שמתרגלות יוגה.<br /><br />כשמירב הגיעה הביתה אחרי השיעור, התקלחה ואכלה ארוחה קלה. כל בני הבית ישנו. בשקט ששרר סביב, במודעות העירנית כל כך אחרי שיעור היוגה, ובאמצעות הערוצים הפתוחים בינה לבין העובר שלה, הרגישה פתאום איתותים, מיחושים קלים. תוך שניות הציפה אותה התרגשות גדולה. כל החושים שלה התגייסו להקשבה אל האינסטינקטים הטבעיים שלה והאינטואיציה לחשה לה, שתהליך הלידה החל.<br />שבוע לפני כן עוד שאבה אותה העבודה שלה למחוזות של לחץ,עוד עלו התלבטויות ביחס להתארגנות לקראת הלידה, עוד לא היה לה ברור מי יהיה לצידה בחדר הלידה ויתן לה הכי הרבה כח ורוגע להיות מה שהיא... עכשיו הכל היה לפתע ברור ונקי.<br />את בעלה לא העירה עדיין כדי שימשיך לאגור כוחות ל"מבצע" והיא עצמה ניסתה להרדם ללא הצלחה. ההתרגשות היתה עצומה, לכן עברה לפסים מעשיים והתישבה לכתוב הוראות להוריה: איזה כריך להכין לכל ילד, איזה בגד יעדיף לגן ולביה"ס ולמי יש חוג אחה"צ.<br />הצירים שגברו בינתים, לא היו סדירים. בשלוש לפנות בוקר הודיעה להוריה לצאת לדרך, יש להם שעתיים נסיעה. בחמש העירה את אחותה ובישרה לה שהלידה בדרך, שתחזיק לה אצבעות ושתבוא בסוף היום. בשש העירה את בעלה שיתחיל להתארגן.<br />בינתים נעלמו הצירים לחלוטין, לכן העדיפה לצאת לטיול רגלי בשבילי המושב מלווה באמה, כך אולי תזרז את התהליך. בעודה מטיילת, התקשרה אל המדקרת הסינית שלה כדי לברר אם כדאי לזרז בדיקור. התשובה היתה נחרצת: עם עובר גדול לא כדאי לזרז. הכי טוב שיוולד בקצב שלו. מירב הרגישה שהנשמה המתוקה שלו שבחרה בה לאמא, מחוברת לנשמה שלה והן קשובות זו לזו בתחושות של שיתוף ושמחה. כך הרגישה גם בסוף כל שיעור יוגה אחרי המדיטציה.<br />בשלב הזה עשתה הסכם עם העובר שהם הולכים לישון ולאגור כח לקראת הלידה וכך קרה. כעבור מספר שעות שינה העירו אותה צירים חזקים.היא התחברה אל מכשיר ה"טנס" (מכשיר עיסוי קטן הפועל על סוללות ושולח פולסים בעוצמות נשלטות להפגת כאבים) והזניקה את בעלה לכוון בית החולים. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030556_resize-785139.JPG"></a><br />כל זמן הנסיעה ישבה מירב בספסל האחורי עם ה"טנס", הניעה את האגן בתנועות עגולות כמו ריקודי בטן בישיבה ועם כל ציר נשפה אודג'אי (נשיפה לוחשת מהגרון), כלפי מטה עד שהכאב התפוגג. היא הרגישה שהנשימות כלפי מטה מעבירות המון אנרגיה לאזור ההתרחשות וממש מכינות אותה מנטלית ופיסית ללידה. הנשימות הללו, אותן בחרה ממבחר נשימות יוגיות, שאני מלמדת בשיעורי היוגה לנשים הרות, מחברות אותה בדרך הקצרה ביותר אל העובר ואל הכוחות הפנימיים שלה.<br />כשהגיעו לביה"ח נבדקה והתבשרה על 70% מחיקת צוואר הרחם, אבל פתיחה של 2 ס"מ בלבד. מירב בחרה בשלב זה להרגע ולהכנס לאמבטית ישיבה בה המים מרככים פלאים את הצירים. אין ספק שהיוגה פיתחה בה את האסרטיביות לדעת מה טוב לה ומה ממש לא מתאים.<br />עכשיו כשתהליך הלידה כבר החל, היא נטשה את כל הצורך בשליטה, את כל המחשבות והתיכנונים, ומפה והלאה רק האינסטינקטים פועלים. לשם כך תירגלה יוגה מספר חודשים ועכשיו היא מניחה לגוף לדעת. היא נשמה נשימות יוגה מלאות באמבטיה, השמיעה קולות "אום" עמוקים והרגישה את הרטט לאורך עמוד השידרה ואל תוך הרחם.<br />כשהרגישה שדי לה, עטפה עצמה בחלוק, ישבה ישיבת מדיטציה על מיטת הלידה, שאפה עמוק ונשפה נשיפות "ש...ש...ש" שריכזו את כל החושים שלה פנימה. כל כך היתה מרוכזת בעצמה, עד כי לא שמה לב שקבוצה של נשים הרות שבאו לסיור מודרך עצרו לידה משתאות והמומות מהשקט שלה - הן הגיעו לשמוע צרחות...<br />הפתיחה הגיעה כבר ל- 5 ס"מ עם מחיקה של 100%. צואר הרחם היה "רך כמו מרגרינה" לדברי המיילדת.<br />כשהתלבטה עם בעלה אם ללכת על אפידורל הופיעה לפתע, כמו משמים חדווה המיילדת המושיעה עם ידי רייקי נפלאות ועם גישה טבעית. חדווה היא המיילדת הקסומה שיילדה אותה גם בלידה הקודמת. מירב הרגישה פתאום כמו ילדה קטנה שזקוקה לטיפול ולפינוק והנה באה הישועה.<br />בלי יותר מידי התערבויות, עם קצת לחיצות בנקודות לחיצה, עיסויים נעימים מידי הבעל, וכמה תנוחות יוגה שעודדו את העובר "להתברג" אל תוך תעלת הלידה, הגיעה לפתיחה של 9 ס"מ. חדווה אמרה שהיא כבר רואה את הראש מבצבץ אבל למירב כבר לא היה יותר כח ללחוץ.<br />היא הסתובבה על הצד, כשבעלה מחזיק לה ברגל התחתונה ואת הרגל העליונה השעינה על הכתף התומכת של חדווה.<br />ואז ברגע של הבנה הושיטה יד אל בין הרגליים וליטפה את קצה הראש המבצבץ. הליטוף הזה שתל בה כוחות אדירים! גל של מוטיבציה אחז בה ויחד עם העובר שאפה שאיפות עמוקות עם המון עוצמה והתכוונות, ובנשיפות, תוך השמעת קולות נמוכים של "אמא אדמה", החל הראש לצאת.<br />תוך דקות באה ההקלה המרגשת וה"קטנטן" נולד. 4.200 קג בלי תפרים... וואו!!! איזו שמחה. איזה אושר עילאי. בעלה חיבק אותה. איזה פרי אהבה מתוק הביאה לעולם.<br />עשר דקות היה התינוק מונח לה על הבטן וההתרגשות לא פגה. בינתיים לחצה חדווה על נקודת לחיצה ברגל והשיליה יצאה.<br />כעבור שעה הניקה מירב בפעם הראשונה את יובל.<br />וכמו שהיוגה היא כלי מופלא לאיזון שרירים ומפרקים כך היא מאזנת גם רגשות קיצוניים שעולים בעת הלידה ולאחריה. מקיצוניות של כאב לקיצוניות של עונג, מהתרגשות והתעלות אל רפיון חושים, היוגה מכינה את הגוף והרגש לשימוש נבון בכוחות הפנימיים, בחכמה ובאינטואיציה.<br /><br /><br /><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030560_resize-750017.JPG" border="0" /><br />לשאלה שהטרידה את מירב בשבועות הקודמים ללידה, האם תוכל לאהוב עוד ילד אהבה ענקית כמו זו שהעניקה לילדיה שבבית - גם לשאלה הזו היתה עכשיו תשובה נחרצת. היא אוהבת את יובל. היא אוהבת את עצמה. היא אוהבת את חווית הלידה ואת כל היקרים לה במידה מאוזנת. מזל טוב!!!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-2075780624824323533?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-88954739467577193752007-11-19T11:55:00.000+02:002008-01-05T18:00:55.090+02:00<div><br /><br /><div><strong>לידה יוגית</strong><br />סיגל הודיעה לי שלא תגיע לשיעור היוגה השבועי שלנו בגלל כבדות ותשישות. כבר במפגש הקודם בשבוע שעבר, הודיעה סיגל לכל הבנות בקבוצה (כל אחת מהן בשלב אחר של ההריון) שהיא כבר בשלה ללדת בשבוע 37 ואין צורך להאריך את ההריון עוד שבועות מיותרים... באותו ערב אחרי שיחתנו השתרעה לה במיטה והבינה שכל מה שהגוף שלה מבקש זה <span style="font-size:90;">שקט</span>.<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030549_resize-702919.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030549_resize-702915.JPG" border="0" /></a>ביום שישי מוקדם בבוקר הרגישה "צירונים" קלים אבל החליטה לצאת לבוקר של סידורים אחרונים. היא ישבה עם חברה בבית קפה אינטימי כזה, התענגה על השמש, סידרה את הגבות אצל הקוסמטיקאית (הייתכן שהרך הנולד יראה אותה עם גבות עבותות? ודאי שלא!) וחזרה הביתה רק בשעות הצהריים כדי לאסוף את איילי בן השלוש מהגן. ה"אומץ" שלה לעשות את כל הסידורים הללו, למרות הצירים הקלים, נובע ממודעות גבוהה אל הגוף ואל התחושות והאינסטינקטים ומתוך שקט פנימי שנוצר בה במהלך תירגול יוגה במשך כל חודשי ההריון הזה וגם בהריון הקודם.<br />לקראת הערב גברו הצירים אבל היא מצאה לנכון לעודד את בעלה ובנה להצטרף לארוחת שבת אצל הסבא והסבתא ובחרה בלב שלם להישאר לבד בבית. היה לה צורך עמוק וברור <strong>להתקרקע</strong>. <strong>להשתרש</strong> אל תוך עצמה. להתחיל את <strong>ההתכוונות</strong> שלה אל תהליך הלידה הקרבה ובאה.<br />את איילי ציידה בתיק עם בגדים ומשחקים לכמה ימים, היה לה ברור שבמוקדם או במאוחר תזעיק את בעלה הביתה ואיילי יישאר אצל ההורים.<br />בשקט, בשקט, התחילה להתנועע ולנשום. לזמזם ולנהום. הבית היה חשוך וכל החושים שלה פנו פנימה אל העובר שברחמה. כשגברו הצירים והיא שמה לב שכל 3 דקות מופיע ציר, קראה לבעלה שיחזור.<br />בדרך לרוטשילד נשמה נשימות גרוניות כמו שתירגלנו ולחשה לעצמה בלב " אני שמחה ומזומנה לקבל את הילד הזה. אני שמחה להיות בלידה הזו. הלידה תהיה טבעית וקלה..." כשהגיעו בשעה 22:00 נבדקה בדיקה ראשונית ונמצאה פתיחה של 3 ס"מ עם מחיקה של 90% מצוואר הרחם. <strong>נפלא!</strong> אלא שמיד שמו לב שדופק העובר נחלש כל פעם שמופיע ציר. לכן, חיברו אותה מיד למוניטור כדי לעקוב אחרי מצבו. סיגל ניסתה להתעקש בכל- זאת על חדר לידה טבעי אבל זה לא הלך. באותו רגע שהבינה את המצב החליטה בינה לבין עצמה (וזה ציטוט מדבריה) : " אני בכל מקרה אלד את הלידה הטבעית שלי ולא משנה לי באיזה חדר..."<br />הדו-שיח הזה בינה לבין עצמה מאוד העצים אותה והבהיר את הנחישות שלה לבחור בעצמה איך תראה הלידה שלה. נירה, המיילדת, אהבה מאוד את הגישה של סיגל והצטערה בקול רם על שלא תהיה נוכחת בלידה כי המשמרת שלה מסתיימת בעוד שעה...<br />סיגל הסכימה לשכב עם המוניטור אך ורק חצי שעה והודיעה לכל הסובבים שהיא <strong>חייבת לשנות תנוחה</strong>. בשיעור היוגה אנחנו מרבות לדבר על תנוחות לידה מועדפות וסיגל מודעת לנושא.<br />נירה לא הסכימה בשום פנים ואופן לאפשר שינוי תנוחה וסיגל בקשה בתקיפות לקרוא לרופאה.<br />במקרה הזה ובאופן קצת חריג המיילדת הייתה הדמות השמרנית, הקשוחה יותר והרופאה הייתה יותר פתוחה וליברלית. סיגל עברה בהסכמתה לעמידת שש עם המוניטור מחובר אליה, בכל ציר הניעה את האגן בתנועות עגולות עם קולות נמוכים וליחשושים ובין הצירים נחה כשהיא נשענת על כדור פיזיו שהניחה לעצמה מראש על המיטה. כעבור רבע שעה סיגל הרגישה שהיא חייבת לעמוד. שוב, הרופאה הסכימה בתנאי שהמוניטור יהיה מחובר אליה. סיגל נצמדה למיטה ועמדה עם בירכיים מעט כפופות ושוב עירסלה את הבטן והאגן בתנועות עגולות כמו ריקודי-בטן, תנוחות שתירגלנו כל-כך הרבה בשיעורי היוגה בזמן ההריון. בעלה נשם איתה אוג'יי, אום ו"ש" לוחשת. <strong>פתאום</strong> חשה ציר נורא חזק. "זה ציר לחץ" אמרה לבעלה בתדהמה. הוא התעקש שזה לא יכול להיות, הרי רק לפני חצי שעה הייתה פתיחה של 5 ס"מ !!! סיגל לא הקשיבה לו ועד שהסכים ללכת לחפש את הרופאה ואת נירה המיילדת, נשכבה בכוחות עצמה על המיטה בתחושה שהראש של התינוק כבר מציץ ממנה. כשנירה סוף-סוף הגיעה, היא נדהמה לראות את הראש של הקטנצ'יק מכותר. בציר הבא התבקשה לא ללחוץ ואמרה לסיגל בחגיגיות: " עוד ציר אחד והוא בחוץ!" סיגל לחצה עם הציר הבא והתינוק נולד!!!<br />תינוק גדול, קסום, יפיפה ונחוש.<br />בגלל המאמץ האדיר בזמן כל-כך קצר סיגל הרגישה שהגוף שלה רועד בלי שליטה והכאבים לא פגו. לאט-לאט היא נרגעה עם התינוקי על הבטן שלה והגוף נרגע איתה.<br />איזה יופי! בשעה 23:00 נכנסה לחדר לידה וב 24:00 נולד היפיוף. נירה העניקה לה צל"ש על שהתעקשה לעמוד ברגע הנכון ולא לשכב. לדבריה העמידה קיצרה את משך הלידה בשעה-שעתיים וכשלא לוקחים אפידורל הזמן הזה מאוד משמעותי...<br />סיגל מרגישה עכשיו הרבה יותר בטוחה ושקטה יחסית ללידה הראשונה שלה, והיא שוב ושוב מופתעת איך נמחק לה זכר הכאב מאז הלידה הראשונה.<br />אין ספק שהגישה הבטוחה והשקטה שלה סייעה לה ממש לביים את הלידה שלה כרצונה. "תפילותיי נענו. ביקשתי לידה מהירה ובלי אפידורל וזה מה שקיבלתי". במילים האלו סיימנו את שיחתנו וגם הלב שלי התרחב מאהבה.</div><div> </div></div><br /><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030548_resize-778798.JPG" border="0" /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-8895473946757719375?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-23854646818208503542007-05-09T18:49:00.000+03:002008-01-28T15:08:16.025+02:00<div><div><div><div><div><strong>כלנית אדומה וזוהרת על מצע ירוק רענן </strong><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030577_resize-781523.JPG"><strong><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030577_resize-781520.JPG" border="0" /></strong></a><br />(סיפורה של לידת בית עטופת אהבה ותמיכה)<br /><br />את הסיפור סיפרה לי תלמידה שלי ממש מתוך הלמות ליבה והסיפור מובא פה ברשותה ובהסכמתה , אם כי בעילום שמה, לטובת נשים שנמצאות במסע דומה , או אחר...<br /><br /><br />סיפור לידה מתחיל בהריון... ההריון שלי היה לא מתוכנן ולא במסגרת זוגית. מהר מאד הבנתי שאני בסיפור הזה או לבד (לפחות מהבחינה הזוגית) או בכלל לא.<br />הלכתי לרופא לוודא את הבדיקה הביתית וראיתי כתם קטן פועם בתוך חושך גדול וידעתי שאין לי כל כוונה להפסיק את פעימת הלב הזה הזעיר,האמיץ והעיקש בתוך החשכה.<br />הרופא חישב לי את זמן הלידה, 23 בפברואר . עצמתי את עיני, מנסה להעלות את העונה בתודעתי ואמרתי לעצמי ולו: זה אומר שהיא תוולד בשיא פריחת הכלניות...<br />קיבלתי את רשימת הבדיקות והלכתי הביתה לעכל.<br />ההריון התקדם לו. מבחינה גופנית, אחרי שוך העייפות הגדולה של החודשים הראשונים, מעולם לא הרגשתי בריאה ומלאת חיות יותר, נהניתי מאד מהגוף שלי ומיופיו ההריוני.<br />העתיד בתור אם חד הורית היה מפחיד מאד ובלתי ידוע אך בורכתי בחיי במעגל חברות-אחיות תומך חם ומזין ונעזרתי בו רבות, מה עוד ששתיים מחברותי היו בהריון באותה תקופה כמוני, גם הן בהריונן הראשון, כך שהיה לי הרבה מקום לביטוי, שיתוף ומשען. גם המשפחה תמכה מאד והבטיחה גב רחב ובטוח.<br />התחלתי להתכונן. אני באה מתחום רפואה טבעית וראיית עולם מאמינה והוליסטית. הנושא של ריפוי הנשיות והחיבור לגוף, לרצון ולאדמה , מנחה אותי בדרכי. מתוך כך היה לי ברור שאני רוצה ללדת לידת בית שבה אוכל לממש את רצונותי בתוך תהליך הלידה ולהיות בסביבה שמכבדת את התהליך שאני עוברת ואת הבחירות שלי בתוכו.<br />ההתכוננות שלי כללה קבלה ושיתוף בתהליכים הנפשיים המטלטלים שעברו עלי, חיבור רוחני לתהליך ההריון הלידה והאימהות, חיזוק האמונה שלי באינטיליגנציה של הגוף וביכולת שלו ושל עוצמותי הפנימיות, קריאת ספרים וכמובן השתתפות בשיעור יוגה לנשים הרות אצל מינה. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030550_resize-733101.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030550_resize-733098.JPG" border="0" /></a><br />ההחלטה על לידת בית היתה קלה בשבילי וברורה וחיכיתי רק לראות שכל הבדיקות תקינות. לסביבה היה יותר קשה, במיוחד להורים שדאגו מאד.<br />העמידה בלחצים של הסביבה היתה לא פשוטה אבל גרמה לי להתעקש על מה שאני יודעת ומאמינה בו ולהעמיק את האמונה הזו ואת הקשב שלי לעצמי. הייתי נחושה באמון שנתתי בגוף שלי וביכולת שלו ללדת, באמונה בתעצומות הנפש ובכוחות שלי שיעמדו לי ובטחתי בה', במלאכת הבריאה ובנוכחות המגינה של ההשגחה. לידה = ליד ה' !!!<br />בהריון אשה ממלאת תפקיד של קדושה ובלידה שערי שמים פתוחים.<br />במשך ההריון פיתחתי ציפייה נרגשת לחוות את הלידה ואת הקרבה הזו, זה עזר לי להכיל את הפחד מהלידה והבלתי נודע.<br />שיעורי היוגה נתנו לי את הבטחון שבהתכוננות והתחברות לגוף. הרגלתי ואימנתי את הגוף שלי לנשום מתוך הרפייה וריכוז לבטן הזו המשונה שיש לה חיים ותחושות משלה...גם לאימון השרירים היה ערך רב ולהקלה במיחושי ההריון.<br />החלטתי גם על שתי חברות, אחיות ליבי, שילוו אותי ויהיו איתי בלידה.<br />הזמן עבר וכלניות ראשונות כבר נראו בוהקות אדום על גבי ירוק.<br />יום שלישי, יום לפני הלידה היה רצוף סימנים...<br />בבוקר ביקרתי אצל אחת מחברותי ההרות שהיתה אמורה ללדת שבועיים אחרי והקדימה. הייתי איתה במשך שעתיים בצירים עד שהמיילדת הגיעה (לידת בית ואותה מיילדת!) . ראיתי שאני יכולה להכיל את הכאב שלה ללא בהלה וזה הרגיע אותי ונתן לי הרגשה שאני מוכנה.<br />אחה"צ זוג חברים לקחו אותי לתה ועוגיות בטבע וראה זה פלא – האתר הנבחר היה שדה כלניות בשיא תפרחתו, מרבד של אדום סגול ולבן.<br />בערב הלכתי לשיעור יוגה אחרון ולא יכולתי להזיז את עצמי לעשות את התרגילים. כל הגוף הרגיש כבד והחיבורים רכים ולא מחזיקים. כל תנועה לוותה במאמץ אדיר.<br />שכבתי לי ונשמתי, מקשיבה לשיעור ופתאם, בלי קשר לדבר מסביב עלתה בי קריאה , ממש זעקה נואשת לאמא – א מ א !!!! תחזיקי אותי!! תעטפי אותי!! איפה אמא שלי?!? ובכיתי את הקריאה הזו ואת הילדה הזו שבי רגע לפני שהיא נהיית אמא בעצמה...<br />הדמעות זולגות לתוך אוזני (ככה זה כששוכבים על הגב ובוכים) ובתוכי הידיעה שאם אני קוראת לאמא זה אומר שהנה באה הלידה.<br />נפרדתי מחברותי לחוג, מעגל הנשים שליווה אותי כל משך ההריון ,המנוסות מביטות בי , סוקרות באהבה את פני האפרסק הבשל שלי וכבר מאחלות לי לידה קלה כי זה ממש או-טו-טו.<br />באותו לילה היו לי התכווצויות לא סדירות . נשארתי ערה, מרגישה את השקט מתחיל לרדת עלי.<br />לפנות בוקר הגוף נרגע והלכתי לישון.<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030561_resize-789391.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030561_resize-789388.JPG" border="0" /></a>יום רביעי ואני כבר מחליטה לא לצאת יותר מהבית. הכל מוכן ומסודר בארון – דברים ללידת בית, דברים לתינוקת. הבית נקי. בצהריים חבר מביא לי צינור שהיה חסר למקרה שארצה בריכת מים ומשלוח מזוגתו, אחותי היקרה – זר ענק של כלניות....<br />אני מתחילה להרגיש את כל ההויה שלי שוקעת פנימה, שוקטת וכבדה.<br />מיחושים ראשונים עוברים בי ואני מתקשרת לרינת – חברת ילדות ואחות ליבי, עדיין לא בטוחה שאלה צירים אמיתיים וזוהי אכן הלידה. היא כמובן באה בכל זאת ואנחנו יוצאות לטיול ערבית, השמש יורדת (אחה"צ) וצירים ראשונים ברורים וקבועים עוצרים את צעדי מדי פעם. אנחנו חוזרות הביתה ואני עדיין בתנועה, מעבירה את הצירים בתנועות מעגליות של האגן ונשימות...<br />עם הערב היורד אני כבר מתקפלת עם כל ציר ונהיה מאתגר יותר ויותר לנשום לתוכו, אני מתחילה להוציא קולות והצירים פתאם נהיים צפופים יותר. אני מרימה את מבטי לרגע לחלון ורואה את הלבנה המלאה עולה בשמיים – כל כך עגולה ומלאה ואני אומרת לה – תקראי לה החוצה, לילדת הירח שלי, הנה היא באה, הנה היא יורדת בעודך עולה.<br />רינת קולטת שכבר כמעט אין מנוחה בין ציר לציר ואנחנו מתקשרות למיילדת ולגל. אני מדברת עם המיילדת (אחרי לילה לבן משלה בלידה של מיקה) ואחרי שאני מצליחה להעיר אותה היא משתכנעת שזה הזמן לצאת מהמיטה אלי...<br />כשהיא מגיעה היא בודקת אותי, מסתכלת עלי ואומרת לי : פתיחה של שש, את מתקדמת לגמרי לקראת לידה. אני בוכה בהקלה שאומנם אלה צירי לידה מלאים ומבשרים כי הלידה קרובה-קרובה.<br />קבלתי את עצתה להיכנס למקלחת ולהשתמש במים החמים מה שבאמת מאד עוזר. בינתיים גל מגיעה – אחות, אהובה, מורה, דולה מנוסה ואם לשניים. אני מוכנה לקבל רק את המגע שלה בעיסוי ואני יוצאת מהמים אל החיבוק הבטוח והשמח שלה.<br />עם כל ציר אני שוקעת עמוק יותר פנימה, מוציאה קולות וחשה את המתרחש סביבי ברובד ער אבל מאד שטחי, אני חשה את היד המונחת בתחתית בטני ולשם אני נושמת אבל הדמות שמאחורי היד איננה חשובה, רק הגוף שלי והנשימה והקצב של הצירים. מנוחה, עבודה, מנוחה, עבודה.<br />אני מרגישה את היד של גל מעסה את גבי ואת הגוף של רינת עליו אני ניתלית עם כל ציר , אבל אני כולי בתוך עצמי וכולי בתוך כל ציר כאילו הוא הדבר היחיד שקיים. אני מרגישה שאני נשאבת לתוך התהליך. אני לא רוצה שידברו אלי, לא רוצה מוסיקה, לא רוצה שישאלו אותי שאלות – רק חשך ושקט ושיחזיקו אותי וייתנו לי להיות החיה היולדת שאני.<br />המלוות שלי היו נהדרות , הן הרגישו אותי במדויק ורק הזכירו לי לצעוק, לנשום ולאן לנשום .מדי פעם ציינו איזו נהדרת אני ואיך אני מתקדמת נפלא. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030571_resize-717441.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030571_resize-717439.JPG" border="0" /></a><br />כך מעמיק לו הלילה וסדקים ראשונים מופיעים בבטחון שלי, הצירים מתעצמים וכבר אינני יכולה לעמוד. הצירים תכופים מאד ואני מקבלת תחושה ש"משהו לא בסדר" וש"זה לעולם לא יצא החוצה" החברות והמיילדת נהדרות ומבטיחות לי שזה בגלל שאנחנו כבר בסוף.<br />אני לא ממש שומעת אותן אבל אכן הצורך ללחוץ משתלט עלי וכל מה שאני יכולה לעשות זה לעמוד בעמידת 4, עם המצח בתוך המזרון ולהיטלטל בצירי הלחץ. גל מנסה להציע לי להחליף תנוחה ולהישכב כדי שאוכל לנוח ואני לא רוצה כי אני פוחדת שלא אצליח להתרומם שוב. ידייה אוחזות בי ואני נשענת אחורה לתוך החיבוק שלה. הבטן שלה לגב שלי.<br />הלחץ שבתוך האגן שלי והצרך להוציא את "הדבר הזה" מתוכי יותר חזקים מהצירים והייאוש, המיילדת רואה כבר את הראש ואני מאמינה לה אבל לא קולטת.<br />פתאום רינת זורחת ואומרת לי – אחותי יש לך בלונדה! תושיטי יד ! אני מושיטה יד ומרגישה את הראש מכותר ועדיין לא ממש קולטת כי זה לא משנה - אני ללא חזור, אחוזה בתוך הצירים, נתונה לגלים האלה של ציר ועוד ציר ועוד ציר, למערבולת שלוקחת רק יותר מהר ועמוק לתןך המקור. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030571_resize-729220.JPG"></a><br />גל אוחזת בברכי ועוד ציר...ועוד ציר... ואז רק עוד אחד... ובום!!! "הדבר הזה" נהיה בחלקיק שנייה שאין לה כל מדידה לילדה שלי, לייצור המושלם, הזעיר והלח שאני מחבקת אל חזי וכל המלאות והלחץ הופכים להקלה גדולה מאד מאד...<br />אני בוכה מהתרגשות והקלה ונשענת אחורה להתבונן בבת שלי היפה שמתחילה בחרחורים קטנים ומתוקים לנשום את נשימותיה הראשונות. ללא בכי ובלי להתנתק ממני לשנייה. נשימה, חיים.<br />היא פוקחת עיניים ומתבוננת בי ואני רואה את העומק של הנשמה, את האין-סוף שממנו הגיעה לפני שעיניה וחושיה מתמקדים בעולם הזה.<br />באותה תנוחה וללא טילטולים היא יונקת לראשונה מה שגורם לי להתכווצות מיידית (פתאם התעצבנתי – הרי סיימנו, מה זה עכשיו עוד כאב?) ועם עוד לחיצה לפליטת השלייה.<br />מפה מתחיל המסע המופלא של האימהות ואותם ימים ראשונים של פליאה, התאהבות, אופוריה, קושי, תשישות, התקפי בכי ולמידה אין סופית.<br />מור היום בת שנתיים ואין לתאר את החיוך שעולה על פני כשאני רואה את הכלנית האדומה הראשונה של החורף בוהקת אלי, אדום זוהר על ירוק רענן.</div></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-2385464681820850354?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-20884568631368862982007-04-17T18:56:00.000+03:002007-04-17T18:56:32.580+03:00<a href="http://minayoga.co.il/images/classes/Yfat46a.jpg"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 10px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/Yfat46a.jpg" border="0" /></a>כרמלה הגיעה אלי בהריון הקודם שלה לפני כשלוש שנים.זה היה ההריון השלישי שלה אחרי שתי לידות מאד קשות בהן חוותה כאבים בלתי נסבלים אבל בעיקר מצוקה אישית עמוקה ופחד נוראי.<br />החרדה בזמן ההריון השלישי נראתה לה מוצדקת לכאורה אבל היא ממש שיתקה אותה.כחודש לפני הלידה הצפויה החליטה שהיא זקוקה לעזרה.<br />כשסיכמנו שהיא מקבלת את עזרתי החלטנו, בשל הזמן הדחוק, שאנחנו עובדות באחת על אחת. בשיעורים פרטיים צפופים תירגלנו ושיכללנו קודם כל את הנשימה שלה כדי לאפשר לה "להציץ" פנימה גם אל הפחדים.<br />בשל עוצמת החרדות התרכזנו פחות בשיכלול הכישורים הפיסיים לקראת הלידה ויותר בשיכלול המוח והחשיבה בדרך ליצירת מרחבים של שקט. גם אם בתחילה היה זה מלאכותי בעיניה, המוח שלה למד לצייר לעצמו מצבים מרגיעים מפיגי מתח אליהם נשאבה התודעה שלה ברצון.<br />הבת השלישית של כרמלה נולדה בלידה חווייתית ועם אפידורל שהשלים לה את היכולת לשלוט בכאב ובעיקר בפחד.<br />...לפני כחצי שנה צילצלה אלי כרמלה בהתרגשות וסיפרה שהיא שוב בהריון והפעם לשם שינוי יש לה שוב בת, תוספת לשלושת הבנות שבבית.<br />היא ידעה שהפעם היא מתרגלת יוגה לפני הלידה עם קבוצת הבנות בהריון.הפעם יש לנו חצי שנה ואין צורך בשיעורים פרטניים מה גם שחוותה חווייה מתקנת בלידה האחרונה ושתינו מאד אופטימיות.<br />משיעור לשיעור שמתי לב איך היא נהנית מהכח המגבש של הקבוצה, משיעור לשיעור שמתי לב איך היא מתחברת יותר ויותר אל עצמה ואל העוצמה שבה, משיעור לשיעור היא נראתה שלווה יותר ויותר, אוהבת את עצמה ואת ההריון, נטולת פחדים ומלאת שמחה.<br />את התנוחות היוגיות ביצעה בקלילות, אל הנשימות השונות התחברה באדיקות רבה ובעיקר "עשתה לה את זה" ההרפיה בליווי דמיון מודרך אותה הנחיתי בסוף כל שיעור.<br />לקראת היותה בשבוע ה-38 צחקנו בשיעור ופינטזנו איך היא מקדימה ויולדת לפני כמה בנות אחרות שנושקות כבר לשבוע ה- 40.<br />ואכן, הבוקר צלצל הטלפון שלי ועל הקו – כרמלה. "מה זה צריך להיות" אני שואלת אותה "את רוצה לומר לי שילדת?!" אכן<a href="http://minayoga.co.il/images/classes/Yfat45a.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 10px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/images/classes/Yfat45a.jpg" border="0" /></a> כן ! "ילדתי תינוקת מופלאה, מתנה אמיתית !! הלידה היתה ממש מ ד ה י מ ה<br />ובלי א פ י ד ו ר ל" ...<br />זה התחיל אתמול עם צירים קלילים, היא מספרת, ומהלידות הקודמות היא ידעה שתוך 3 שעות תהיה לידה. מהר אירגנה את עצמה ותוך דקות היתה עם בעלה בדרך לפוריה. היא שמעה סיפורים אודות הצוות המפרגן של פוריה ועל האווירה המיוחדת בחדרי הלידה שם והחליטה הפעם להתחיל את השינוי לטובה כבר בבחירת המיקום של הלידה.<br />במשרד הקבלה לא היו משוכנעים שיאשפזו אותה כי לכאורה נראתה רחוקה מלידה. היא גרמה להם להבין שמנסיונה כדאי להם לקבל אותה אם אינם רוצים לידה במשרד.<br />את השעה הבאה בילתה באמבטיה, נשמה נשימות אוג'יי שמיקדו אותה בתחושות שלה ובהתרחשויות עמוק עמוק בתוך הגוף פנימה. נשימות יוגה מלאות, עם לחש בכל נשיפה הרגיעו את המתח שליווה את הצירים והשפיעו על השקט בין ציר לציר כדי לאפשר לה מנוחה, כדי לחזק את בטחונה בעצמה ובעוצמתה וכדי שהכח הפנימי שלה שכל-כך התפתח בחדשים האחרונים יהיה במיטבו לקראת השלב הבא.<br />תוך כדי הנשימות המיוחדות שלחה אותה האינטואיציה הבריאה והמתורגלת שלה אל הכלי אליו כל-כך התחברה בשיעורי היוגה, אל הדמיון המודרך.<br />כרמלה ראתה בעיני רוחה חוף ים בבוקר שטוף שמש (למרות שבפועל היתה רק באמבטיה של פוריה...) כל פעם שמגיע גל אל החוף היא שאפה איתו ריח ים ואנרגיה חיובית ועם כל נסיגה של הגל בחזרה אל הים, היא נשפה איתו תוך השמעת האות "ש" בלחש. כך התחברה לקצב הגלים ולרחש הקל שהם משמיעים והדימוי הזה אותו הכיר המוח שלה מזמן התירגול, הרגיע אותה והוא זה שלדבריה גרם לה לשלוט בכאב במקום שהכאב ישלוט בה.<br />תוך כדי ההתרגעות בין ציר לציר הביטה בעיני הדמיון שלה בענפי עץ קוקוס שצמח שם על החוף הדמיוני ומבעד לענפי העץ ביצבצו קרני השמש. היא זכרה את התאורים שלי בעת ההרפייה בסוף כל שיעור יוגה כששלחתי אותה ואת שאר הבנות למחוזות אגדיים של אור וטבע והמוח שלה מיהר להגיב בהתאם ברפיון ובנחת.<br />את ניצנוצי השמש מבעד לענפים שאפה פנימה אל תוך הרחם כפי שתרגלה בעבר והרגישה שגם הקטנה סופגת את האור ושתיהן שמחות יחדיו לקראת הלידה המתקרבת ובאה.<br />כשיצאה כעבור שעה מן האמבטיה אל מיטת הלידה אמרה לה המילדת המופתעת : "שלוש לחיצות והיא בחוץ". וכך היה.<br />כרמלה ילדה את הבת הרביעית שלה בשיאה של חווייה מתקנת, חווייה של אור ואושר, חווייה של הכרת תודה ענקית.<br />גם אני מלאת שמחה והודיה על הזכות שניתנה לי ללוות אותה.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-2088456863136886298?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-41257136037731085332007-02-13T12:04:00.001+02:002008-01-28T15:11:16.762+02:00<div><img style="DISPLAY: block; MARGIN: 0px auto 10px; CURSOR: hand; TEXT-ALIGN: center" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030574_resize-773929.JPG" border="0" /> שירה הרגישה בסוף השבוע ה- 39 להריונה ש"משהו" מתקרב ובא. הפנים העדינים שלה טיפ-טיפה התנפחו , השפתיים המשורטטות שלה ניראו מלאות יותר , הנשימה היתה קצת כבדה והרגליים כאילו ביקשו "להשתרש" אל האדמה.<br />את המודעות והקשב לניואנסים הקטנטנים הללו בתחושות הגוף שלה שיכללה שירה בחמשת החודשים בהם תירגלה יוגה בעת ההריון.<br />כבר כמה ימים שהיא חשה התרחבות באזור האגן ומפרקי הירך שלה כאילו "נפתחו" אבל בינתיים הרצון היחיד ששלט בה היה הרצון להופיע ביום שלישי לשיעור היוגה , לפגוש את הבנות, לקבל מהן את ברכת הדרך ולהגיע בעקבות השיעור רגועה יותר לחדר הלידה.<br />אבל, להשגחה העליונה חוקים משלה ובלילה של יום שני החלו הצירים.<br />תחילה שירה הרגישה מעין כאבי מחזור בבטן התחתונה אבל אז שמה לב שהכאבים באים והולכים. האינטואיציה שלה שלחה אותה למדוד זמן ואכן , כל 5 דקות בערך הופיע כאב קצר.<br />כשהעירה את רמי ושיתפה אותו בהתרגשות בפרטים החליטו להקדים את הפקקים של הבוקר ולנסוע לבי'ח רוטשילד מיד.<br />שירה הרגישה שמציפה אותה מין התרגשות שקטה כזו והיא פיזמה לעצמה בלב פזמון שמח :<br />"אני מקבלת בשמחה את הלידה הקרבה ובאה...אני מקבלת בשמחה את הלידה הקרבה ובאה..." כמו מנטרה .<br />בשעת הנסיעה גברו הכאבים. כל ציר היה ארוך יותר והזמן בין ציר לציר התקצר. שירה החלה להשמיע נשימות "אום" כמו שתירגלנו ביוגה. היא הרגישה שהויברציות של הצלילים הנמוכים שהשמיעה עם ההברה "אום" ריככו את הבטן התחתונה שלה, ריככו את הפחד, מנעו מחשבות מיותרות ואפילו הצליחו להרגיע את רמי ליד ההגה...<br />כשהגיעו לביה'ח נבדקה פתיחה של 1.5 ס'מ , מצב ממש התחלתי בעיקר בלידה ראשונה.<br />האחות שלחה אותם להסתובב שעתיים. שירה , בהיותה טיפוס אופטימי , קפצה על ה"מציאה" . מזמן לא יצא להם לשבת בבית קפה על הבוקר , זו ממש היתה הזדמנות פז. הם מצאו בית קפה קטן שהתעורר מוקדם, אולי אפילו לכבודם וישבו להם על כוס קפה וקרואסון לשוחח על החוויה שממתינה להם מעבר לפינה...הם שיחזרו שוב את השמות המועדפים לבת שעתידה להיוולד להם ופינטזו איך היא תראה. אח'כ טילו קצת ברחובות וכשהגיעו שוב להיבדק לא היה שום שינוי. הפעם האחות יעצה להם לחזור הביתה. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030576_resize-706737.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030576_resize-706734.JPG" border="0" /></a><br />שירה שניסתה לא להכנס ל"סרטים" כדי לא להשפיע לרעה על התקדמות התהליך, הציעה לרמי לגשת אל הוריה שגרים בחיפה ולזכות בפינוק של אמא . הם זרמו עם כל שלב ושלב בלי להכנס ללחץ וניסו להוציא את הטוב מכל סיטואציה. איזה יופי!!<br />תוך כדי הפינוקים שהרעיפה עליה אמה הרגישה שירה שההתכווצויות בבטן התחתונה יותר עמוקות וממש מכאיבות וגם הגב התחתון החל לחוש מצוקה.<br />אמא שלה פינתה לה את השטיח בסלון ושירה שכבה עליו ותירגלה תנוחות ונשימות בכדי לפוגג את הכאב כל פעם שהגיע ציר. בין הצירים נחה כשהעכוז שלה מונח על העקבים בתנוחת עובר. מאוחר יותר נשענה עם שתי ידיה על הקיר וסובבה את האגן בתנועות עגולות כמו ריקודי בטן בקצב שהגוף שלה הכתיב. לפעמים גם רמי הצטרף.<br />לקראת הצהרים יצאו לטיול קצר בשכונת ילדותה כשפתאום הציפו אותה המים שפקעו.<br />שירה חזרה למקלחת אצל ההורים , רמי מילא לה את האמבטיה במים לא חמים מידי, והיא טבלה באמבטיה ופיזמה לעצמה קולות נמוכים ונשימות עמוקות. אמא שלה כבר היתה לחוצה ובקשה שימהרו לביה'ח : "אחרי ירידת מים לא נשארים בבית"...הטיפה לה בדאגה.<br />בארבע אחה'צ חזרה לביה'ח עם פתיחה צנועה של 4 ס'מ ובשלווה ביקשה חדר לידה טבעי. אבל המוניטור הראה שנויי דופק אצל הקטנה והצוות לא איפשר זאת. גם שירה וגם הצוות לא ידעו באותם רגעים שהלידה כל-כך קרובה ולכן בקשו ממנה להמתין במסדרון עד שתיתפנה מיטה בחדר לידה רגיל.<br />אפילו ההמתנה במסדרון לא הוציאה את שירה משלוותה ורק כשלפתע תקף אותה ציר אימתני ומפתיע בעוצמתו יצאה מפיה צרחה קולנית מבלי ששלטה בכך.<br />היא הבחינה בהקלה שמביאה איתה כל צעקה שכזו ולהפתעתו של רמי ושל כל העוברים והשבים במסדרון , המשיכה לצרוח. "בשלב הזה" , כך היא מספרת לי אחרי הלידה," הנשימות היו ההצלה שלי... הגוף שלי פשוט ידע איך לנשום והוא נשם מעצמו..."<br />כשהתפנתה מיטה ושירה נבדקה היתה כבר פתיחה של 9.5 ס'מ ובזמן צירי הלחץ הגוף שלה נשם לבד בלי שום הנחייה שלה.<br />הלידה הפעילה לא ארכה יותר משעה וב – 18.00 הקטנה יצאה לאוויר העולם. שירה הביטה בפרצוף המושלם של ילדתה הראשונה ומתוך שלל השמות עליהם התלבטו נבחר מאליו השם – א ל ה . מזל טוב !!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-4125713603773108533?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-51218580113551719812007-01-24T13:41:00.001+02:002008-01-28T15:14:39.571+02:00<div><div>ענבל כבר ספרה את הימים, היא הגיעה לשלהי השבוע ה-41 להריונה די מותשת.<br />הבטן שלה ע נ ק י ת , פעמיים בחודש האחרון היה נדמה לה שהצירים שהרגישה מבשרים תחילת לידה אבל מביה"ח שלחו אותה כל פעם הביתה. בפעם השלישית שהגיעה לבדיקה בקשו שתגיע ביום שלישי הבא כדי לקבל זרוז לקראת לידה יזומה.<br />בתום שיעור היוגה שלנו הבטיחה לבנות בקבוצה שלא להתראות איתן בשבוע הבא...<br />ואז...ביום שישי בבוקר התחילו כאבים ממוקדים בגב התחתון.עבור ענבל היה זה האות להתחיל לנקות את הבית לקראת שבת המלכה ולקראת הנסיך היילוד.<br />בזמן שעסקה במלאכות הבית נשמה נשימות אוג'יי והתכנסה בעצמה.היה משהו קצת מדיטטיבי בעבודת הכפיים שלוותה בנשימות הללו. <a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030635_resize-777213.JPG"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030635_resize-777210.JPG" border="0" /></a><br />בצהרים כשהצירים הקפידו להגיע כל 3-4 דקות באופן רצוף, נכנסה ענבל למקלחת ומתחת למים הנעימים השמיעה בניחותא קולות עמוקים, מין נהמות כאלו, וברכה בליבה את הלידה הקרבה. הפעם היתה בטוחה לחלוטין בעצמה ובתהליך שהחל והיא גילתה בפליאה שהיא נרגשת ואפילו שמחה .<br />לבי"ח כרמל הגיעה כשהיא מלחששת את האות "ש" עם כל נשיפה. כך הצליחה לשמור במהלך הנסיעה על שוויון נפש. נענועי אגן בשעת הנסיעה עזרו לפוגג מתח בגב התחתון.<br />הכאבים היו נסבלים ונמדדה פתיחה של 6 ס"מ.<br />בשעתיים הבאות אחרי האישפוז, מתוך לחץ, חוסר נסיון וקשיי הסתגלות לסביבה הרפואית, התהליך נעצר כליל. עודף אדרנלין שמאפיין מצבים של חוסר שקט, גורם להורמון הלידה המכונה גם הורמון האהבה – האוקסיטוצין, לסגת ואז תהליך הלידה נעצר.<br />השעתיים של ההסתגלות הסתיימו בהחלטה של הצוות לפקוע לה את המים. מיד גברה עוצמת הצירים והם גם הופיעו צפופים יותר ויותר.<br />ענבל נשמה אל כל ציר את הנשימות המיוחדות שלמדנו, הניעה את האגן ברכות ובקשב רב לגוף שלה, ביקשה וגם קבלה עיסוי מבן זוגה בגב התחתון אבל כלום, ממש כלום לא ריכך את התמהון שאחז בה אל מול הכאב... היא היתה ממש המומה מעוצמת הכאבים!!!<br />במקביל השתלט עליה גם רגש אחר, מאזן ושפוי,רגש של אמון בגוף שלה. עם כל הפחד מהכאב הבא, היא הצליחה להרגיע את עצמה ולדעת שהיא תוכל לעמוד בו.<br />כשהביעה בקול רם את ההתלבטות שלה אם לבקש אפידורל או לא, לחשה לה המיילדת : "את כבר עמוק בתוך הלידה. חבל..." ברגעים הבאים הרגישה צורך ללחוץ חזק כמו בשרותים. היא נזכרה שדברנו בשיעורי היוגה על אובדן שליטה לטובת הידע של הגוף, גם ידע נשימתי. בזמן צירי הלחץ נדמה לה שזה מה שקרה שם.<br />תוך חצי שעה , עם כניסת שבת המלכה נולד הנסיך של שבת .<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030637_resize-744939.JPG"><img style="FLOAT: right; MARGIN: 0px 0px 10px 10px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/P1030637_resize-744937.JPG" border="0" /></a>ענבל נרגשת עד דמעות כשהיא מספרת. בעצם היא ל ו ח ש ת לי את הסיפור כי הנסיך ישן לצידה.קצת קשה לה עם ההנקה והיא לא עצמה עין במשך יומיים מאז הלידה שמא יתנו לו האחיות תחליפי חלב מבקבוק.<br />מרוב עייפות ועומסים רגשיים וגם מתוך תחושת הקלה עצומה ובהשפעת הטלטלה ההורמונלית היא בוכה כל הזמן. הרגעתי אותה שהיא חמודה בעיני גם כשהיא בוכה, חיברתי אותה אל אבישג, יועצת הנקה מקסימה ועכשיו ענבל רגועה.גם אני.<br />עתה היא פנויה להתוודע לתחושת ההתעלות שפוגשת אותה כל פעם שהיא חושבת על הלידה, תחושה שהופכת אותה מהיום והלאה לאדם שונה בתכלית. מהיום היא מכירה בכוחה האדיר, כוח של אמא שיוצרת חיים אבל גם יוצרת את עצמה מחדש.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-5121858011355171981?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-1151416686689530212006-06-27T16:56:00.000+03:002006-07-06T13:45:27.216+03:00<a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida4-758567.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/leida4-750232.jpg" border="0" /></a><br />נילי הגיעה לשיעורי היוגה לנשים הרות בשבוע ה- 18 להריונה הראשון ושמרה זאת בסוד מפני חברותיה. כמוהן, גם היא חשבה שביוגה מרחפים, מהמהמים ומסגלים במשך הזמן הבעה תימהונית על הפנים. לשיעור ההתנסות הגיעה עם כאבים עזים בגב התחתון, כתפיים נוקשות ונשימה רדודה. בעברה, סיפור של קוצר נשימה, כמעט חנק, שרק בעזרת חומרי הרגעה כימיים הצליחה לנטרל. כאבי הגב מלווים אותה כבר שנים רבות. במשך שיעורי היוגה אליהם הצטרפה, תחילה בחשדנות ואחר כך בהתלהבות, השתכללה הנשימה שלה. היא למדה להשתמש בנשימת יוגה מלאה שמפעילה את כל נפח הריאות ומעסה את הבטן והלב ובסוגי נשימה אחרים שמרגיעים את הגוף והמחשבה ומסייעים לחיבור אל ההתרחשות של ההיריון.<br /><br />הקשר החם שיצרה עם יתר הבנות בקבוצה עזר לה לספוג מהן מידע שהיה חסר לה. לאט לאט נעלמו כאבי הגב שהיו מנת חלקה מגיל כל כך צעיר. שכנעתי אותה שלא "לרחם" על הגב התחתון שלה כפי שנהגה בו תמיד (ולכן נשאר תקוע). בעדינות הגמשנו אותו וחיזקנו בעזרת ואריאציות של תנוחות יוגה קלאסיות המותאמות להיריון.<br /><br />כוח וגמישות הם שני ניגודים לכאורה הבאים לידי ביטוי ואיזון ביוגה ומחלחלים אל החיים. נילי זקוקה לגמישות הזו שחסרה לה לצד הכוח והמשמעת העצמית שקיימים בה בשפע.<br /><br />בשבוע שעבר הגיעה נילי לשיעור פרטי (הבטחתי לה ליווי עד הלידה). למרות שהייתה רק בשבוע ה- 37, שתינו הבנו שהיא עומדת ללדת בימים הקרובים. את חובותיה לתלמידים שלה סיימה אחרי ששכנעתי אותה להקדיש זמן לעצמה ולעוברית לפני שהלידה מתרחשת. הבטן שלה ענקית ונמוכה, הפנים שלה מלאים ובשלים ובעיקר- אין בה כבר שום פחד, רק שקט ושמחה לקראת הבאות.<br /><br />השיעור הפרטני הזה ליווה אותה באהבה אל הלידה. שחזרנו ביחד את כל התנוחות שמקלות על ה"התברגות" של העוברית אל תעלת הלידה ותרגלנו שוב את הנשימות המרגיעות. הנחיתי אותה בדמיון מודרך למחוזות קסומים בחיק הטבע בהם ספגה מ"אמא-אדמה" את כל האיכויות ומהשמים את כל הביטחון והאמונה בגוף, בנפש וברוח. שלחתי אותה הביתה מוכנה ומזומנה כדברי המנטרה "נאמנה לעצמה ושופעת אהבה".<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/back2back-735685.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/back2back-733736.jpg" border="0" /></a><br />אחרי יומיים זה הגיע. בלילה הרגישה שהיא צריכה פיפי. כשסיימה בשירותים וחזרה למיטה, הרגישה שהפיפי ממשיך לזרום, והבינה שזו ירידת מים. נילי העירה את בעלה ותוך כדי התארגנות התחילה להרגיש צירים קלילים. בדרך כשהיא נרגשת מאד מאד לקראת הבאות, מדדה זמן וכל עשר דקות הופיע ציר. השמחה גרמה לה להרגשה נפלאה ומשוחררת, כאילו היא מצפה לטיול מלא חוויות. נילי האמינה בידע השורשי של הגוף שלה כתוצאה מתרגול של חודשים.<br /><br />כל הדרך היא הניעה את האגן בתנועות מעגליות והתמקדה עם כל החושים שלה בחלק התחתון של הגוף, באזור ההתרחשות. האינסטינקטים שלה והידע שרחשה הורו לה להעביר לשם את כל האנרגיה שלה לטובת השתלבות מלאה עם התהליך שהחל והתכוונות מלאה לסמוך עליו. נשימות "ש" אל האזור ריככו את הצירים והאריכו את משך הנשיפות, מה שעצר מעט את האדרנלין מלהסתער. הורמון האדרנלין הוא "אויבו" של הורמון הלידה, האוקסיטוצין. נשימות שקולות ומחשבות חיוביות מאזנות בין השניים.<br /><br />כשהגיעה נילי לחדר הלידה כמעט ללא פתיחה, נשלחה "להעביר זמן" במחלקת יולדות. היוגה הכינה אותה לשלוט ברגעי השקט במח, להגדיל את המרווחים בין המחשבות שחוצות אותו, ולהתמקד במה שהיא מרגישה בגוף. אז באה אותה "כניעה", אותו שחרור השליטה שהיא כל כך רצתה כדי לעבור בשלום את שעות הלידה. אותו שחרור שמאזן את האדרנלין ומאפשר את התהליך הנבון עליו אחראי האוקסיטוצין.<br /><br />במקביל ל"כניעה" הזו זכתה ברגיעה עמוקה, קיבלה את המצב כפי שהוא, בלי להתנגד ובלי להילחם בו, וראה זה פלא, גם הכאבים פחתו והיא הרגישה שהיא מסוגלת להתמודד איתם ואפילו לנוח מנוחה שלמה בין ציר לציר. את הצירים שהתמקדו אצלה בבטן התחתונה ולא בגב כמו אצל רוב היולדות, הרגיעה בעמידה עם הגב אל הקיר ובתנועות אגן. חלק מהזמן נתלתה על בעלה או רקדה ריקודי בטן בעמידה על הברכיים על המיטה. הצוות, לדבריה, היו ברקע כמו מלאכים משמים. לא הפריעו ולא התעקשו על זירוז אחרי שסירבה להצעה. בדיוק אז הגיעה מתלמדת מקורס דולות שבאה לעשות סטאז' בחדר הלידה, ומאותו רגע הייתה צמודה אליה כמו מלאך שומר. כשהסתבר שהדולה היא גם הילרית במקצועה, זכתה נילי לעיסויים, רפלקסולוגיה, רייקי והמון המון תמיכה.<br /><a href="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/back-rub1-745869.jpg"><img style="FLOAT: left; MARGIN: 0px 10px 10px 0px; CURSOR: hand" alt="" src="http://minayoga.co.il/yoga-pregnancy/uploaded_images/back-rub1-743932.jpg" border="0" /></a><br />היא התקלחה שעה ארוכה ושוב הקפידה על נשימות אודג'יי בתנועות רכות של האגן על הכסא במקלחת.<br /><br />כשהתחברה אל המוניטור אובחנה להפתעתה פתיחה של 7 ס"מ. הצירים היו כבר תכופים מאד. הנשימה שלה מאד התקצרה. פה חזרה אליה טראומת החנק מעברה הרחוק והמיילדת החכמה הציעה לה גז צחוק שהכריח אותה לשאוף שאיפות ארוכות ולנשוף נשיפות ארוכות עוד יותר. כך לא נלחצה בכלל עד לפתיחה של 9 וחצי ס"מ.<br /><br />כאן הכריע אותה הכאב והיא התחננה למשהו שיטשטש אותו. המיילדת שכנעה אותה שבשלב כזה לא כדאי לקבל אפידורל אבל בכל זאת הזמינה את הרופאה המרדימה שהייתה מקסימה, מרגיעה ומלטפת. היא דיברה אל ליבה של נילי כדבר אישה אל אישה וסיכמה איתה על כמות קטנטנה של אפידורל שבעקבותיה התחילה נילי לחייך ואפילו הצטלמה עם המיילדת, הדולה והמרדימה.<br /><br />לולא האפידורל הייתה כבר יולדת. אבל, היה לה טוב עם ההחלטה והיא הייתה נאמנה לתחושות שלה. כשהתחילו צירי הלחץ, הרגישה אותם היטב. מתוך בחירה היא התהפכה על צידה, הניחה רגל אחת על כתפה של המיילדת וברגל השנייה תמך בעלה. המיילדת הניחה לה קומפרסים חמים בין הרגליים, עיסתה עם שמן את הפירנאום, אבל, הראש של הקטנה יצא ונכנס, יצא ונכנס. המיילדת הסבלנית התעקשה שלא לחתוך. וכך, אחרי מספר נסיונות, הראש נחלץ והקטנטנה נולדה.<br /><br />זה היה רגע מדהים של הקלה ואושר עילאי, רגע של חיבור נדיר בינה לבין בעלה, מבלי שהמיילדת חצצה ביניהם.<br /><br />"אני אמא! והקטנה מקסימה" היא מספרת לי בהתרגשות. ואיך היה? אני שואלת. "קשה, מצוין, חוויה מדהימה!" היא עונה. "אלא ש..." וכאן הפרפקציוניזם של נילי משתלט (צריך לעבוד עוד קצת עם היוגה על הגמישות שלה...). "רציתי להיות פחות מרוכזת בעצמי בזמן הלידה ויותר קשובה לקטנה אבל לא הצלחתי. הייתי ממוקדת בעצמי, הכאבים גברו עלי. יש לי רגשות אשמה".<br /><br />אני מבטיחה לה שנדבר בעוד כמה ימים אחרי שתניק את ניצן ואז יחלפו כל רגשות האשם ויציפו אותה רגשות אימהיים ואהבה ללא תנאים.<br /><br />מזל טוב!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-115141668668953021?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-1148484820168159822006-05-24T18:32:00.000+03:002006-08-24T18:32:50.570+03:00<img src="http://minayoga.co.il/images/classes/leaning-over.jpg" align="right" />עדינה הגיעה לשיעורי יוגה לנשים הרות בהריון רביעי שלה. בעבר חוותה שתי לידות קשות וניתוח קיסרי. ההיריון הנוכחי היה אפילו בלתי מתוכנן. כששוחחתי איתה לפני השיעור הראשון התוודעתי אל החרדות שלה מהלידה הבאה. במהלך התקופה בה תרגלה יוגה עם קבוצת הנשים ההרות, התפוגגו לאט לאט הפחדים ונטמעו הכלים שהיוגה מזמנת לטובת לידה מודעת יותר, רגועה ונשלטת יותר.<br /><br />אל חדר הלידה הגיעה אחרי יום עבודה עמוס בו הקפידה לסגור קצוות בשל היותה בשבוע ה- 39, אחרי שארגנה את שלושת ילדיה לקראת שנת הלילה ווידאה שיש אוכל במקרר ליום המחרת.<br /><br />בבדיקה התגלתה פתיחה של שני ס"מ בלבד, צירים לא סדירים, הראש של התינוקת היה גבוה ועדיין לא נמחק צוואר הרחם. את השעות הראשונות בילתה עדינה בריקודי בטן, תוך שהיא נשענת בגבה אל "הכרס" של בעלה ובעמידת שש על המיטה תוך כדי "כשכושי זנב". התרגילים לוו בנשימה לוחשת "אוג'י", בנשימת יוגה מלאה ובזמזום "אום": נשימות שממקדות את התודעה עמוק פנימה בתהליך האישי, מנתקות את החושים מהסביבה, תומכות במהלך של הורמון האוקסיטוצין (="הורמון האהבה" או "הורמון הלידה") ומנטרלות את הורמון האדרנלין (="הורמון המתח").<br /><br />כתוצאה מכל הפעילות הזו שלה, הצליחה להגיע לפתיחה של 5 ס"מ בלבד. בשלב הזה היא כבר הייתה מאד מותשת (גם בגלל היום הקשה שעבר עליה). לכן, הוחלט לתת לה מעט פיטוצין לזירוז. הצוות האמין שייקח לה עוד כמה שעות טובות להגיע ללידה, ויותר מזה, התחילו לשכנע אותה שהסיכוי לניתוח קיסרי עולה מרגע לרגע. עדינה חייכה כל הזמן ואמרה "לא יהיה ניתוח". תוך כדי נשימות עמוקות והקשבה לאינטואיציה שלה, שלחה את בעלה לארגן את שלושת הילדים לבתי הספר ואיך שיצא מחדר לידה הרגישה שהיא יכולה "לעשות זאת" יד אחת עם הקטנטנה. תחושה של המון מוטיבציה ואופטימיות שטפה אותה. היא הרגישה פתאום כאילו בא לה ללכת לשירותים. המיילדת סירבה להאמין שאלה הם צירי הלחץ, אבל, תוך חמש דקות הקטנה הייתה בחוץ.<br /><br />אגב, רבים הם התומכים בלידה בלווי בן הזוג. מעטים טוענים שסביבת הלידה אמורה להיות נשית כמו בשבטים הקדומים. בלידה הקודמת של עדינה התינוק נולד כשבעלה יצא לעשן...<br />כשעדינה התקשרה לספר לי על חווית הלידה היא כל כך התרגשה והביעה ביטחון שהיוגה העבירה אותה תהליך של בשלות לקראת לידה שהיא חוויה מתקנת ללידותיה הקודמות. שיהיה לה במזל!<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-114848482016815982?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-1148484735449254942006-05-24T18:31:00.000+03:002006-08-24T18:34:46.756+03:00<img src="http://minayoga.co.il/images/classes/naama.jpg" align="left" hspace="3" />רוני הייתה ילדה אסתמתית שאימה ניצולת השואה חיה איתה בסימביוזה מחניקה. במשך השנים, ככל שגברו הציפיות ממנה, כך גברה האסתמה ואיתה רגשות האשם על שהיא לא מספיק מְרָצָה את האם. רק כשיצאה את הבית בגיל מבוגר יחסית ועברה לגור במעונות של האוניברסיטה, התלות הלכה ונעלמה, ואיתה גם האסתמה.<br />למרות הכול, היחסים עם האם נשארו קשים, וגם היום, כשרוני מרוככת יותר ואנחנו מעלות את הנושא על כוס קפה בדשא ביתה המקסים, היא עוברת לנשימה כבדה, כאילו חסר לה אוויר.<br /><br />כשרוני הגיעה אליי לפני כחצי שנה לשיעורי יוגה לנשים הרות היא הייתה בת 42, עטורת תארים אקדמיים למכביר, אבל גולת הכותרת של ההופעה שלה הייתה הבטן ההריונית. רוני הרתה לראשונה בגיל 42. הקושי הראשון שלה היה חוסר ההתחברות אל ההיריון, למרות האושר הגדול והאהבה שהביאו לעולם את ההיריון הזה. רוני הרגישה מנותקת מנטאלית מן ההיריון.<br />כשהיא מתארת את התהליך שחוותה עם היוגה, היא משתמשת במילים אלו: "תחילה התחברתי אל עצמי. אותן נשימות עמוקות והתכנסות פנימה אפשרו לי להביט אל גופי פנימה, להקשיב לנשימה ולנשמה שלי, לטהר את ההכרה ולהגיע בצלילות הדעת לרגיעה של כל מערכת העצבים, להזרמת דם רווי חמצן ואנרגיה, לכל הגוף וגם לעוברית. הנשימות בליווי הדמיון המודרך הביאו אותי לשלווה ולתחושת נועם שרק מהן יכולתי לפתח יחס אל העוברית.<br />בעת תרגולי הנשימה ותנוחות היוגה הרגשתי כאילו גם העוברית שותפה לתחושות. הפכנו לגוף אחד. אחרי כל תרגול, העולם נראה לי מואר יותר, נקי יותר, מלא אהבה. רק אז התחלתי לצייר את התחושות שלי כהתחדשות, כהארה".<br /><br />רוני הגיעה לחדר לידה רווית חמצן ופראנה (אנרגית החיים של הטבע). כל צוות חדר הלידה התעניין בנשימות אותן נשמה וכולם שאלו איך זה שהיא רגועה כל-כך ושופעת אומץ ושליטה עצמית. היא רק אמרה להם: "עבדתי על זה".<br />רוני מתארת את רגע הלידה כאושר גדול ואת שיאו כשהניחו על ביטנה את "התינוקת" (עד אז קראנו לה "העוברית"). היא הרגישה מייד שהקטנה היא חלק ממנה, שהן מכירות זה מכבר, שהן נשמו ביחד. בתחושה שלה גם התינוקת הביטה בה במבט שאמר: "אני מכירה אותך. כבר עשינו יחד יוגה…" ושוב פקדה אותה תחושת ה"הארה" כפי שהיא מכנה זאת.<br />פגשתי את רוני לצורך השיחה הזו כאשר מיכל (זה שמה של "העוברית") בת חודש. "בואי תראי את הנס של היוגה" – כך קידמה את פניי. גם היום הן נושמות ביחד, מיכל מונחת על ביטנה של רוני – אבל מבחוץ, והן אפילו מסכימות שהסבתא תפנק את שתיהן.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-114848473544925494?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-28255751.post-1148484652780049302006-05-24T18:30:00.000+03:002006-08-24T17:28:37.220+03:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://minayoga.co.il/images/classes/back-rub2.jpg"><img style="margin: 0pt 10px 10px 0pt; float: left; cursor: pointer; width: 320px;" src="http://minayoga.co.il/images/classes/back-rub2.jpg" alt="" border="0" /></a><br />היוגה היא תורה מזרחית עתיקה החובקת בתנוחות הקלאסיות שלה את משמעותה המילולית: אחדות, הרמוניה, חיבור. חיבור אל עצמי ואל ההריון.<br />תנוחות היוגה, פשוטות אך מלאות עוצמה, בשילוב נשימה מותאמת, שהייה בתנוחה והרפיה בליווי דמיון מודרך – יוצרות תחושה של איזון בין כל מערכות הגוף, תחושה של חיבור בין הגוף, הנפש והרוח או בין המוח, הלב והרחם.<br />הנשמה המחוברת לנשימה מגיבה לאימוני היוגה בתחושות של אושר, מתח נמוך ואנרגיה גבוהה. הגוף נמרץ ויצירתי, המחשבה ממוקדת ובאותה עת הנפש וההכרה שקטות. הגוף מתמלא כוח ובאותה עת שומר על גמישות. שילובים פראדוקסליים לכאורה המתבטאים במשך הזמן גם בגישה היומיומית שלנו בחיים.<br />היוגה מזמנת לנו את ההזדמנות להתחבר אל הגרעין האמיתי החבוי בנו ומן המודעות הזו צומחת השקפת חיים סובלנית ובריאה יותר, אופטימית, הרמונית, מאוזנת, מלווה באסרטיביות שקטה ובעוצמה פנימית, לקראת הלידה הצפויה.<br /><br />תנוחות היוגה מפעילות תהליכים פסיכו-ביולוגיים בגוף, תהליכי הבראה המאזנים את פעילות כל המערכות בגוף. לכל תנוחה מתלווה סדרה של השפעות בתחום הגופני והרגשי:<br />¨ שיפור הנשימה ותכולת הריאות לטובת האם והעובר. מילוי ה"מצברים" בחמצן ובאנרגיה לטובת מראה חסון והרגשה כללית של בריאות קורנת ושפע אנרגטי. לנשימה יש כוח ריפוי אדיר לגוף ולנפש, לשליטה עצמית ולחשיבה צלולה וחיובית. טכניקות הנשימה שנלמד מסייעות להפגת כאבים בעת הלידה ואחריה.<br />¨ שיפור גמישות השרירים והמפרקים, חיזוק האגן, הגב והזרועות לטובת הלידה והתקופה שאחריה. התנועה היא כמו ויטמינים. מחסור יגרום לסימפטומים שליליים הן בגוף והן בחשיבה וברגש.<br />¨ הפעלה ורענון של מערכת העיכול, לספיגה נכונה של המזון ולמניעת מחלות.<br />¨ חיזוק הגפיים ליציבה נוחה ובריאה, לשליטה בגוף ובחיים.<br />¨ שיפור המערכת החיסונית, לעמידות יתר בפני מחלות פיסיות ומשברים נפשיים.<br />¨ שיפור והמרצה של מערכת הדם, לטובת תהליך התחדשות התאים, לפליטת רעלים ופסולת מן התאים ולהספקת חמצן למוח, לרחם ולשאר מערכות הגוף.<br />¨ חיזוק והגמשת עמוד השדרה והשלד כולו. עמוד השדרה הנושא את הגוף מזין את האם והעובר באנרגיה בהיותו הנתיב הראשי לזרימת האנרגיה בגוף ולכן נחשב ביוגה ל"עמוד החיים".<br />¨ טיפול בנזקי ישיבה ממושכת מול מחשבים וטלוויזיה. טיפול בעיניים, בשרירים ובמפרקים.<br />¨ חיזוק תכונות אופי כמו: בטחון עצמי, שלווה, אופטימיות, אומץ לב, ריכוז ומיקוד המחשבה, שקט בהכרה, יכולת שליטה עצמית, יכולת לאהוב ולקבל אהבה ללא סייג.<br />¨ הכוונת ההקשבה וההתבוננות פנימה להתחברות שקטה אל העובר, עם כל הוויתורים לטובתו, בסבלנות ובמודעות.<br />כל היתרונות הללו הופכים במשך הזמן להרגל יומיומי ומשפרים את איכות חיינו בעת ההריון וגם אחריו.המימד הפיסי של היוגה, ה"האתה-יוגה", בו אנו עוסקות הוא רק תחילת הדרך הבונה את הגוף הפיסי לקראת התפתחות אישית-רוחנית אותה לוקחת כל אחת מאתנו לחיים משמעותיים ומאושרים יותר.<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/28255751-114848465278004930?l=minayoga.co.il%2Fyoga-pregnancy' alt='' /></div>Minahttp://www.blogger.com/profile/01370291805937274537noreply@blogger.com0